עב"ל 155/97

תקציר

המערער, מר משולם, ביקש שיקום מקצועי לפי סעיף 203 לחוק הביטוח הלאומי, וביקש סיוע כספי עבור קורס הכשרת מורי דרך ולימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר הליך משפטי מקיף, שכלל דיונים וניסיונות פשרה, פסק בית המשפט בסופו של דבר נגדו. מר משולם, יליד 1931 עם נכות רפואית יציבה, פרש לגמלאות בשנת 1986 ופנה ללימודי המשך. תביעתו הראשונית לקצבת נכות נדחתה, כיוון שנקבע כי הוא מסוגל לעבוד בישיבה שאינה פיזית. למרות שהשתתף בקורס מורי דרך והחל את לימודיו באוניברסיטה, הגיש המערער בקשה לשיקום מקצועי רק בשנת 1996 – כמעט עשור לאחר מכן – דבר שהוביל לסירוב המוסד מטעמי עיתוי ורלוונטיות, שכן מר משולם, התקרב לגיל פרישה. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר החלטה זו, הדגיש כי המלצת הוועדה הרפואית לעררים לשקול מימון אינה מחייבת, וציין כי הערר הוגש זמן רב לאחר המועד האחרון. טענות בדבר טעות פרוצדורלית בהגנתו של המשיב נדחו, שכן בית המשפט נותר כבול למסגרות סטטוטוריות. משכך, בית המשפט לא מצא פגם בהחלטתו המקורית כי מר משולם לא עמד בקריטריונים הנדרשים לזכאות, והערעור נדחה ללא הוצאות.