ה"ט 58087-03-23

תקציר

המקרה המדובר עוסק בסכסוך בין בני זוג לשעבר, שסיימו את מערכת היחסים ביניהם לפני למעלה מעשור. המבקש טען כי הם ידועים בציבור, טענה שהופרכה על ידי המשיב. לטענת המבקשת, המשיב התנכל לה בעבר והוא עשוי לעשות כן שוב, בבקשה לאיסור גורף על פרסומי המשיב. המשיבים, שייצגו את עצמם, הכחישו כל הצדקה להטרדת המבקש וביקשו להתנער מכל מה שקשור למבקש. השאלה המרכזית הייתה האם המקרה נופל בגדר החוק למניעת הטרדה מאיימת או חוק איסור לשון הרע. בית המשפט הגיע למסקנה כי המבקשים לא הוכיחו כי המשיב המשיך להטריד אותם וכי קיים חשש להתנכלות עתידית. הפרסומים המדוברים, שכללו פרטים אישיים וראיונות, נעשו זמן רב לפני הגשת התביעה, והופעותיו התקשורתיות של המבקש עצמו ערערו את טענתו כי פרסומים אלה פגעו בפרטיותו. יתר על כן, בית המשפט מצא כי המבקשת מנסה לעקוף את הדרכים המשפטיות הרגילות לתביעות לשון הרע באמצעות הפעלת החוק למניעת הטרדה מאיימת בהטרדה. בסופו של דבר, השופט דחה את התביעה, והדגיש את החשיבות של פרשנות החוק באופן מכוון ולא לאפשר לאנשים לנצל פרצות. ההחלטה התקבלה על בסיס היעדר ראיות להטרדה מתמשכת ותרומתו של המבקש עצמו לשיח הציבורי בנושא. השופט ציין גם את חוסר המהימנות של שני הצדדים ואת הרושם של חוסר תום לב בעדותותיהם. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי לא יוציא צו האוסר על פרסום פרטים אישיים, שכן המבקש כבר שיתף פרטים אלה בפומבי.