עמ"נ 56462-06-20

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור על החלטת ועדת הערר בעניין ארנונה על מספר נכסים שבבעלות המערערת. בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטת ועדת הערר כי לא הוכח השימוש העיקרי באחד הנכסים כבית כנסת, ולכן הוא אינו זכאי לפטור ממס. בית המשפט אישר גם את סיווגה של ועדת הערר את מבני הפנימייה של המערערת כמגורים סוג 1, החל על שטחי מגורים העולים על 120 מ"ר, בהתבסס על הקביעה כי המערערת שלטה במבנים. החלטה זו נומקה על ידי בית המשפט על סמך הראיות בדבר שליטתה של המערערת בריהוט, היעדר הסכמי שכירות והימצאותה של יחידת עובדים בכל בניין. כמו כן, בית המשפט הסכים עם קביעת ועדת הערר כי בכל קומה בפנימייה היה "מטבח", ובכך סיווג את הנכסים כבתי מגורים מסוג 1, ולא כמגורים מסוג 3, כאשר המטבח נמצא מחוץ למבנה. גם טענת המערערת כי כל קומה מהווה יחידת מגורים נפרדת נדחתה, שכן בית המשפט הסכים עם קביעת הוועדה כי המבנים מהווים מתחם אחד. לבסוף, קבע בית המשפט כי מאחר שמבני הפנימייה שימשו כיחידת מגורים אחת, השטחים המשותפים בתוך המבנה אינם פטורים ממס. בסיכומו של דבר, הערעור נדחה, והמערער חויב בכיסוי הוצאות המשיב.