בג"צ 4425/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה הן מבחינה פרוצדורלית והן לגופה. בתחילה, העתירה נדחתה על הסף בשל היעדר היתר טרום בניה על ידי העותר, דבר הממחיש עזרה עצמית בבנייה ללא האישורים הנדרשים כדין. בהתייחס למקרים קודמים, פעולה זו הוגדרה כחוסר שפיות בהתאם לחוקים הקיימים. יתר על כן, לגופו של עניין לא נמצאה עילה לביטול צו פינוי הבנייה. המבנה המדובר נבנה בתוך שטח אש 901, שהוגדר כאסור לתחום בצו בשנת 2019, וסיווג אותו כ"מבנה חדש" המצדיק פינוי. העותר לא הביא ראיות לכך שהפינוי היה בלתי חוקי, והניסיונות להגדיר מחדש את הבנייה כבלתי לגיטימית על פי החוק הירדני הופרכו. בית המשפט הדגיש כי גם מבנים לשימוש חקלאי זקוקים להיתרים, ודחה את הטענות לאי ידיעת דרישות החוק. בית המשפט דחה בדיעבד את בקשת העותר לעכב את צו הפינוי לקבלת היתר, בקובעו כי לא ניתן להכשיר בנייה בלתי חוקית באמצעות אכיפה מאוחרת. גם הטענה כי מעמדו של העותר כ"תושב קבע" בתוך שטח האש שולל את סמכות הצו, נדחתה, לצד האשמות חסרות בסיס בדבר אפליה ופגיעה בזכויות. בית המשפט שב והדגיש כי האינטרס הציבורי מחייב בנייה בהיתרים וביצוע מהיר של צווי הריסה. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.