עמ"נ 12780-01-23

תקציר

הפרשה נסובה סביב סמכותם של פקחי הגבול לערוך חיפוש בטלפונים הניידים של מבקשי כניסה לישראל. בית המשפט פותח באישור סמכותו המקומית בעניין ועובר לדון בשאלה העקרונית של זכותה של הרשות לערוך חיפושים כאלה. היא מדגישה את חשיבותה של הזכות לפרטיות, במיוחד בעידן הדיגיטלי, מתוך הכרה בכך שחיפושים בלתי מורשים בטלפון מהווים פגיעה חמורה בצנעת הפרט. פסק הדין מדגיש את היעדרן של הוראות חוק המתירות חיפושים בטלפון במעברי הגבול, וקובע כי פעולות אלה אינן מורשות ואסורות. בית המשפט מדגיש כי חוק הכניסה לישראל והנהלים הקשורים אליו אינם מסמיכים פקחים לתפוס טלפונים ולחפש בהם, וכל הסכמה המתקבלת מאנשים הנתונים תחת לחץ לפתוח את מכשיריהם אינה יכולה להיחשב מרצון. יתר על כן, היעדר תיעוד של מפגשים אלה מקשה על קביעת חוקיות החיפושים. כתוצאה מכך, בית המשפט קובע כי לבקרי הגבול אין סמכות לחפש בטלפונים של זרים המבקשים להיכנס, ללא קשר לסיבת ביקורם. במקרה הספציפי שלפנינו, בית המשפט מחליט לפסול את החלטת הרשות לסרב כניסה למערערים, שהתבססה על ראיות שהושגו שלא כדין. משכך, גם פסק דינו של בית הדין לעררים, שאישר החלטה זו, מבוטל. הרשות מצווה למחוק את כל רישומי הסירוב, להסיר כל מכשול לכניסתם העתידית של המערערים ולכסות את הוצאותיהם המשפטיות. פסק הדין מעביר מסר ברור כי חיפושים טלפוניים בגבול אינם חוקיים ויש להפסיקם, תוך הבטחת ההגנה על זכותו החוקתית של הפרט לפרטיות.