בג"צ 351/83

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה של וטרינר נגד הסירוב לאשר פתיחת מרפאת בעלי חיים בביתו. המועצה המקומית סירבה לאשר את האישור משני טעמים: ראשית, על פי חוק רישוי עסקים, המרפאה הווטרינרית סווגה כ"בית חולים", הטעון רישיון; שנית, הקמת המרפאה באזור מגורים נחשבה ל"חריגה משימוש" לפי חוק התכנון והבניה. בג"ץ פסק לטובת הווטרינר בשני הסעיפים. באשר לרישוי עסקים, פירש בית המשפט את המונח "בית חולים" במובנו הלשוני הרגיל, והגיע למסקנה כי הכוונה למקום בו מאושפזים אנשים או בעלי חיים, שהמרפאה המוצעת לא תהיה. בית המשפט הותיר לשיקול דעתם של שר הפנים ושר הבריאות לקבוע אם יש להרחיב את החוק. בנושא "חריגה משימוש" קבע בית המשפט כי הוועדה המקומית יכולה לבקש צו מבית המשפט שימנע זאת, אך אין באפשרותה להורות על סגירה לפי חוק רישוי עסקים. בנוסף, התייחס בית המשפט לאישור הווטרינר למתן חיסונים נגד כלבת, אשר נדחה על ידי הגורם המוסמך בשל עודף לכאורה של וטרינרים ציבוריים באזור. בית המשפט קבע כי הגבלת חירותם של וטרינרים פרטיים לעסוק במקצועם אינה מוצדקת וכי לפקיד המוסמך אין סמכות כזו. כמו כן, בית המשפט מתח ביקורת על מבנה התקנות, שלא הותיר כל אפשרות לערער על החלטת הבכיר. המשיבים חויבו בהוצאות המשפט של העותר, בסך 75,000 ₪.