ע"א 344/67

תקציר

פסק הדין המדובר הוא קבלה חלקית של ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה. עניינו של המקרה נסוב סביב תאונת עבודה טרגית שהסתיימה בטביעתו של חיים גרינברג, עובד המערערת, במהלך הפסקת הצהריים שלו באגם הסמוך לאתר העבודה. המשיבים, אלמנתו ובניו הקטינים של גרינברג, הגישו במקור תביעה לפיצויים בסך 68,000 ל"י, אך נדחו על ידי רשם המוסד לביטוח לאומי, שאישר רק 35,000 ל"י. לאחר מכן תבעו המשיבים את המערער, הן כמעסיק והן כבעל נכס, בגין רשלנות שהביאה למותו של גרינברג. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המשיבים ופסק להם פיצוי בסך 46,537 ל"י, סכום הגבוה מהסכום הנתבע. הדבר הניע את המערער להגיש ערעור. בית המשפט העליון, בפסק דינו, מצא כי לבית המשפט המחוזי שמורה הזכות להתעלם מהחלטת הרשם ולהגדיל את סכום הפיצוי, מה גם שהמשיבים ניסו לתקן את תביעתם במהלך הדיון, אך בהמשך משכו בקשה זו. עם זאת, בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי ויתור מפורש של המשיבים על זכותם להגדיל את סכום התביעה מחייב אותם בסכום הראשוני המבוקש. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, והפיצוי הופחת ל-35,000 ל"י. היבט חשוב של פסק הדין נוגע להימנעותם של המשיבים מלקבל פיצויים נוספים מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט קבע כי החלטתם שלא לערער על דחיית תביעתם על ידי המכון הייתה סבירה, בהתחשב בעמדת המכון ובעלויות הפוטנציאליות ובאי הוודאות של המשך ההליך המשפטי. נפסק כי אין לפגוע בזכותם של המשיבים לפיצויים מלאים רק בשל החלטה זו. בנוסף, קבע בית הדין כי טענת המערערת בדבר תרחיש אפשרי של כפל פיצוי אינה מבוססת, שכן החוק נועד למנוע זאת ולהבטיח שגמלת העובד תיחשב בסכום שעל המעסיק לשלם. כמו כן, פסק הדין דן בשיעור הריבית הראוי על הפיצוי. בית המשפט החליט כי במקום הריבית בשיעור של 6% שקבע בית המשפט המחוזי עד למועד פסק דינו, תשלם המערערת ריבית בשיעור מופחת של 3% מיום הגשת התביעה ועד ליום 12.5.1967. כמו כן נפסקו למשיבים הוצאות ערעור בסך 800 לי. לסיכום, פסק דינו של בית המשפט העליון מקבל חלקית את הערעור, משנה את סכום הפיצוי ואת שיעור הריבית, תוך דחיית יתר הטענות. המערערת חויבה לשלם את סכום הפיצוי המופחת, בצירוף הריבית והעלויות הנקובות, ובכך להביא לסיומו את ההליך המשפטי הממושך.