ע"ע 74/06

תקציר

בפסק דין מפורט בעניין תביעות עבודה, חזר בית הדין על כך שתובעים נדרשים בדרך כלל לכמת את טענותיהם בבואם לבקש סעד שיש לו השלכות כספיות. הדבר נובע מתקנה 9 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), המחייבת לציין בתביעה תביעות כספיות מדויקות. בית המשפט סקר תיקים משפיעים קודמים, לרבות פרשות ארגס ורפפורט, אשר הדגישו כי אין לתבוע סעד הצהרתי כאשר התגבשו זכויות כספיות וניתן לתבוע אותן במלואן. פסק הדין הדגיש את חוסר היעילות וחוסר ההגינות הפוטנציאלי של פיצול הדיונים לשלבים ואת הצורך של הנתבעים להבין את מלוא היקף התביעות נגדם. היא אישרה כי כל התביעות צריכות להתחיל בהתחייבויות הכספיות של התובע שצוינו בבירור, לצד אגרת בית משפט מחושבת. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהדבר מטיל נטל על התובעים, הוא חיוני למניעת תביעות מופרזות וקלות דעת, ומבטיח שמירה על המשאבים השיפוטיים וזכויות הנתבעים. יתר על כן, ההחלטה הדגישה את הצורך של התובעים בראיות לביסוס תביעותיהם הכספיות לאחר שמבקשים פסק דין הצהרתי, שכן לעתים קרובות משתמע מכך תוצאה כספית. מבחינה פרוצדורלית, אם פסק דין הצהרתי ראשוני מלווה בתביעות כספיות, יש להגיש תביעה חדשה ומכומתת כדין, תוך תשלום האגרה המתאימה. בית הדין הדגיש את תפקידו של המעסיק במסירת פרטי העסקה נדרשים על פי דרישה, ובכך הקל על התובעים לכמת את טענותיהם במדויק. לבסוף, בטיפול בתיק זה, הורה בית הדין על חזרה לבית הדין האזורי לייעול ההליכים, תוך שימת דגש הן על יעילות והן על הקפדה על הליכים משפטיים הנוגעים לקביעת מעמד תעסוקתי וזכאויות כספיות.