ע"פ 396/69

תקציר

בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של נעים אברהם בנו ברצח בכוונה תחילה לפי סעיף 214(ב) לפקודת חוק העונשין, 1936. ההגנה טענה כי היסודות של "החלטה להרוג", "חוסר קרבה מיידי" ו"הכנה" הדרושים כדי להוות כוונה מוקדמת לפי סעיף 216 אינם מתקיימים. בית המשפט הבהיר כי "החלטה להרוג" אינה מחייבת הוכחת תכנון, אלא כי הכוונה הייתה קיימת בעת המעשה. היא הדגישה כי מחשבה מוקדמת כרוכה בשיקול דעת ובתכנון, הנבחנת בהיעדר התגרות מיידית ובנוכחות פעולות הכנה, גם אם הכנה כזו היא פיזית בלבד. בית המשפט ניתח את מעשיו של המערער, וציין כי הוא התכונן די הצורך בכך שנשא או שלף סכין לפני שרץ לעבר הקורבן ודקר אותו למוות פעמיים באזורים חיוניים. בית המשפט דחה גם את הגנת ה"קינטור" (התגרות), בקובעו כי היה די זמן למערער "להתקרר" לאחר קטטה קודמת. ההתנהגויות הפרובוקטיביות לכאורה לא הגיעו לסף החוקי הנדרש כדי לאבד שליטה עצמית. ההחלטה גם הדגישה את הצורך בקשר סביר בין התגרות לתגובה, ואישרה כי השימוש בסכין לא הגיב באופן מידתי לפרובוקציה הנטענת. לפיכך דחה בית המשפט את הערעור, ואישר את ההרשעה ברצח בכוונה תחילה ואת עונש מאסר העולם.