ת"א 1504/96

תקציר

האפוטרופוס המשיב מבקש פסק דין הצהרתי לפיו מחצית מנכס מקרקעין בבית צפאפא הוא נכס נפקד לפי חוק נכסי נפקדים. לחילופין, מבקש האפוטרופוס סעד כספי. הנכס היה בבעלות משפחות אל-ערג'ה ובשארה, שהיו נפקדות לאחר מלחמת ששת הימים. המחצית הראשונה נמכרה לאברמצ'יק ומזרחי בשנות השבעים, ואילו המחצית השנייה נמכרה לשאול כהן בשנת 1996 בעקבות צו בית משפט. האפוטרופוס טוען כי הצו, המכירה והרישום בטלים משום שהנכס הוא נכס נפקד. הוגשו מספר בקשות לדחיית התביעה העיקרית. הבקשה הראשונה, המתבססת על הודאותיו לכאורה של האפוטרופוס בתיק אחר, נדחית, שכן אין לדחות את התביעה העיקרית על יסוד טענות עובדתיות. גם הבקשה השנייה, הנוגעת לנאשם שלא הוגש נגדו כתב אישום, נדחית שכן מעורבותו אינה נדרשת בשלב זה. הבקשה השלישית נוגעת לתחולתו של סעיף 22(ד) לחוק נכסי נפקדים ונדחית משום שהאפוטרופוס לא היה מעורב בהליך. זאת ועוד, סעיף 34א לחוק המכר אינו חל על המקרה הנוכחי. באשר לבקשה הרביעית, המבקשת לדחות את התביעה נגד בנק מזרחי, קובע בית המשפט כי על האפוטרופוס לקבל את יומו בבית המשפט. הבנק טוען כי פעל בתום לב וכי סעיף 10 לחוק המקרקעין מגן עליו, אך בית המשפט קובע כי מדובר בשאלה עובדתית. לבסוף, בקשת האפוטרופוס לגילוי מסמכים מתקבלת באופן עקרוני, ומעודדת את האפוטרופוס לסנן את הבקשות כדי להימנע מעומסים מיותרים. המבקשים נדרשים לשלם את הוצאות האפוטרופוס, והמשפט נקבע לפברואר 1999.