ע"א 294/91

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת בין השופטים בנוגע לערעור הקשור לקביעה כי רק כתובות עבריות מותרות על מצבות. השופט א' ברק, בהסכמתו עם הנשיא שמגר, תומך בדחיית הערעור ובביטול סעיף הבלעדיות לכתובות עבריות. המשנה לנשיא, השופט אלון, מחזיק בדעה שונה, תוך שימת דגש על המשפט הציבורי וטוען לתוקפה של התנאי. השופט ברק מטיל ספק בדגש על המשפט הציבורי, וקובע כי גם אם חברה קדישא לא הייתה גוף ציבורי, עדיין הייתה ההתניה בטלה בשל שיקולי תקנת הציבור. לטענתו, התנאי העברי בלבד הוא תנאי "מקפח" בדיני החוזים האחידים ומנוגד לתקנת הציבור, הכוללת שיקולים של כבוד האדם, חופש המצפון והצורך באיזון בין ערכים חברתיים כמו השפה העברית לבין זכויות הפרט. הוא מדגיש את חשיבות כבוד האדם וסובלנותו בחברה דמוקרטית, וטוען כי יש לאפשר לפרטים לשאת כתובות בשפתם הנבחרת לצד עברית. השופט ברק טוען כי התניה העברית בלבד יוצרת ציפייה בלתי סבירה לציבור ופוגעת בזכויות יסוד לכבוד ולביטוי אישי. הוא מציע כי עקרונות המשפט הציבורי צריכים לחול על חוזים פרטיים וקובע כי האיזון בין זכויות ואינטרסים מתחרים צריך להעדיף את כבוד האדם על פני שמירה על בלעדיות השפה העברית על מצבות. בסופו של דבר, פסק הדין משקף את העיקרון המשפטי הרחב יותר, לפיו תקנת הציבור וכבוד האדם צריכים להנחות את פרשנות החוזים, והוא מסתיים בדחיית הערעור לטובת גישה מכלילה יותר ללשון על מצבות, תוך הדגשת שיח משפטי ותרבותי משמעותי על המפגש בין המשפט הציבורי והפרטי, חופש הביטוי והזהות הלאומית בישראל.