ע"פ 4002/01

תקציר

אזרח ישראלי הורשע בעבירות סחר בסמים שבוצעו בבלגיה, הולנד וקולומביה ונידון ל-20 שנות מאסר. הוא לא ערער על גזר הדין, אך מאוחר יותר הגיש בקשה להקלה בעונש לפי סעיף 5 לחוק העונשין, הקובע תחולה רטרואקטיבית של נורמות ענישה מקלות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו, והוביל אותו לערער על ההחלטה. גם בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי סעיף 5(א), החל על עבירות שבוצעו לפני פסק דין סופי, אינו רלוונטי שכן עונשו של המערער כבר נקבע. סעיף 5(ב), המתייחס למקרים בהם נורמה מקלה נכנסת לתוקף לאחר שפסק דין אינו תקף, נמצא אף הוא בלתי ישים שכן עונשו של המערער לא היה סופי בעת החקיקה החדשה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המערער החמיץ את ההזדמנות לטעון להפחתת עונש לפי סעיף 5(א) בכך שלא תיקן את ערעורו הראשוני כך שיכלול את העונש או הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להפחתה בתוך זמן סביר. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי עבירותיו של המערער נחשבות, ובצדק, ל"עבירות ביתיות" לפי סעיף 38 לפקודת הסמים המסוכנים, הגובר על נורמות הענישה הכלליות שבתיקון 39 לחוק העונשין. ההוראה המיוחדת לעבירות חוץ בסעיף 38 גוברת על הוראות הענישה הכלליות, כלומר המערער לא יכול היה ליהנות מנורמות הענישה המקלות. ככלל, הערעור נדחה, והעונש המקורי של 20 שנות מאסר אושר.