רע"א 45421-02-16

תקציר

בית משפט השלום בירושלים הורה על עיכוב הליכי תביעה בשל סעיף בוררות בחוזה בין התובע לנתבע. התובע ערער על החלטה זו. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שבית המשפט מצא כי שני הצדדים הסכימו לתניית הבוררות. הסעיף עצמו לא נוסח בצורה מיטבית, אך היה ברור שכל מחלוקת הנובעת מהחוזה תידון בבית הדין הרבני לענייני ממון בירושלים. גם טענת התובע כי הנתבע העלה את תניית הבוררות בשלב מאוחר מדי של ההליך, נדחתה כפי שהועלתה בתחילת כתב ההגנה של הנתבע. בית המשפט דחה גם את טענות התובעים כי לא היו מודעים לתניית הבוררות, וכי הנתבע לא עשה כל מאמץ לנהל את הבוררות. מהחוזים שהציגה הנתבעת עולה כי הסעיף אינו חלק מחוזה אחיד וכי התנהל משא ומתן. השופט גם מצא את עדותו של הנתבע משכנעת יותר מזו של התובע. משכך, אישרה החלטת הערעור את הפסיקה המקורית לפיה יש לבורר בתיק על בסיס ההסכמה בין הצדדים. השופט הגיע למסקנה כי בית המשפט אינו שש להתערב בהחלטות הנוגעות לחוק הבוררות וכי הערעור יינתן רק במקרים נדירים. מאחר שלא נמצאו סוגיות מהותיות בהחלטת בית משפט קמא, נדחה הערעור וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.