עפ"ג 28395-04-15

תקציר

הערעור, שהוגש על ידי ניזאר אבו עומר ווסאם נתשה, מערער על חומרת העונשים שהוטלו עליהם על ידי בית משפט השלום בירושלים בעקבות הרשעתם בתקיפה בנסיבות מחמירות, איומים והיזק לרכוש בזדון. התקיפה אירעה בשנת 2010, על רקע סכסוך כספי בין עומר לבין הקורבן, רופא שיניים נוסף. עומר ונטשה ביקרו במרפאתו של הקורבן מתוך כוונה לפגוע בו. עומר איים על הקורבן בטלפון ולאחר מכן דקר אותו בראשו בסכין. לאחר מכן דחפו שני המערערים את הקורבן על כיסא ונמלטו. בית משפט השלום גזר על עומר שנת מאסר ועל נטשה ארבעה חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצויים לקורבן. המערערים טענו להקלה בעונש בשל היעדר פגיעה משמעותית בקורבן, חלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ורישומיהם הנקיים. בנוסף, עומר התמודד עם נסיבות אישיות קשות הקשורות לבריאותה של בתו, שעברה השתלת לב-ריאה. התביעה, לעומת זאת, הדגישה את כוונתה וחומרתה של העבירה, את המניע הכלכלי העומד מאחוריה ואת הימנעותם של המערערים מלקיחת אחריות על מעשיהם. בית המשפט הכיר אמנם בגורמים המקלים של המערערים, אך הדגיש את חומרת פשעיהם, את הצורך בהרתעה ואת הנזק המשמעותי שיכול היה להיגרם כתוצאה מההתקפה המזוינת של עומר. בית המשפט הפחית מעט את עונשו של עומר לאור מצבו האישי, אך בסופו של דבר דחה את הערעור. עומר נידון לתשעה חודשי מאסר, ואילו עניינו של נתשה נדחה עד לחוות דעת של הממונה על העבודות הציבוריות בנוגע לאפשרות של עבודות שירות. פסק הדין חיזק את החלטת בית משפט קמא, תוך הדגשת חומרתן של עבירות המס והצורך בענישה מידתית, במיוחד נוכח היעדר חרטה ואי תיקון מחדל. הערעור על מאסר על תנאי נדחה, והמערערים נדרשו להתייצב לתחילת ריצוי עונשם.