ת"א 19187-03-12

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה להכרה באמצאה לפי תקנה 477 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשרת הגשת כתבי בית משפט לבעל רישיון או לעורך דינו. משרד עורכי הדין המבקש טען כי לא ייצג את הנתבע שכנגד, מר פיהוף, במשך שנתיים וחצי ולא היה כל קשר עמו, אלא ייצג את הנתבע מס' 1, JKV, בתביעה העיקרית. המשרד השתתף בישיבות משא ומתן בנוגע לטענות בתיק, אך עמד על כך במסגרת ייצוג JKV. התובעים שכנגד לא סתרו טענות אלה. מאחר שמשרד עורכי הדין לא ייצג את פיהוף, ולא היה ייפוי כוח המסמיך אותם לעשות כן, הבקשה להמצאה נדחתה. התובעים שכנגד יצטרכו להגיש בקשה לקבלת רשות לשרת את פיהוף מחוץ לתחום השיפוט, כפי שנעשה לגבי נתבעים אחרים שכנגד. ההחלטה התקבלה על סמך הנסיבות הספציפיות והנטייה בפסיקה הישראלית לצמצם את תחולתה של תקנה 477, במיוחד לגבי נתבעים זרים שמקום הימצאם ידוע. הוצאות לא נפסקו, וההחלטה ניתנה בתפקיד הרשם. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של הצדדים ביום 22.5.2014.