ע"ע 39951-05-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב השאלה האם הוגש ערעור שכנגד בתוך פרק הזמן שנקבע והאם יש לתת ארכה להגשה מאוחרת. המחלוקת המרכזית נסובה סביב פרשנות המועד שבו הוגש הערעור העיקרי למשיב. לטענת בא כוח המשיב, הערעור העיקרי ניתן ביום 20.5.2020, אך לטענתו לא היה בידיו ייפוי הכוח לייצג את המשיב באותה עת. השופט פוסק לטובת המערער וקובע כי בא כוח המשיב, שייצג את המשיב בהליכים בבית הדין האזורי וממשיך לעשות כן בערעור, נחשב לבא כוחו של המשיב עד למתן הודעה על שינוי. השופטת מציינת כי המשיב לא הביא כל ראיה התומכת בטענת היעדר הייצוג ביום 20.5.2020, ועל כן הגשת הערעור העיקרי במועד זה עומדת כהמצאה תקפה. גם אם בית המשפט היה מקבל את טענת המשיב בדבר היעדר הייצוג ביום 20.5.2020, עדיין הגיע השופט למסקנה כי יש להחיל את "כלל הידיעה". משמעות הדבר היא כי יש לראות בידיעתו של המשיב את הערעור העיקרי, העולה מפעולותיו הפרוצדורליות ביום 21.5.2020, כמועד ההמצאה, ובכך לעכב עוד יותר את הגשת הערעור שכנגד. השופט מתייחס גם לבקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד, תוך הסתמכות על תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה. בעוד שקיומו של ערעור מתמשך יכול להוות סיבה מיוחדת להארכה, השופט מדגיש כי במקרה זה, אין מספיק "סיבות אחרות" כדי להצדיק את השיהוי. לפיכך, הבקשה להארכה נדחית, והערעור שכנגד אינו מתקבל לרישום. הוחלט להסיר את כתב הערעור שכנגד שהוגש ביום 14.6.2020 מהרשומה הרשמית. השופט מציין כי הוצאות הבקשות יישקלו בתום ההליך.