ע"א 6261/05

תקציר

המשיב שילם לעו"ד שניאור צ. יפה 92,148 דולר לאחר שהפסיד בתביעה שהגיש האחרון נגדו. התשלום נבע מצ'ק מזויף שניתן לעו"ד יפה, אשר יצר חוב למשיב. המשיב תבע את המערערים בטענה כי הם אלה שהיו צריכים לשלם את החוב מאחר שהשיק הגיע לידיהם. המערערים היו שותפים עסקיים של המשיב והשיק הופקד בחשבון החברה שבשליטת המערערת #1. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב והורה למערערים לשלם לו את הסכום ששילם לעו"ד יפה בתוספת הוצאות משפט. המערערים ערערו על החלטה זו. ערכאת הערעור דנה תחילה בשאלה האם תשלום המשיב לעו"ד יפה מזכה אותו לדרוש פירעון מהמערערים. נמצא כי תשלום המשיב נבע מהליכי הוצאה לפועל בעקבות פסק דין שניתן בהעדר הגנה, ולמשיב היה אינטרס משמעותי לבצע תשלום זה כדי למנוע אובדן נוסף של נכסיו. לפיכך, בית המשפט קובע כי תביעת המשיב כנגד המערערים מוצדקת, וטענת המערערים כי התשלום ששילם המשיב לעו"ד יפה היה וולונטרי ולפיכך לא זיכה אותו בהשבה נדחית. לאחר מכן, בוחן בית המשפט את הסכום שהמערערים חייבים למשיב. המערערים טוענים כי יש לנכות את הסכום בגין הוצאות משפט והוצאות הוצאה לפועל, שכ"ט עו"ד ותשלומים נוספים ששילמה המשיבה אשר לא תרמו להקטנת חובם לעו"ד יפה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי תשלומי המשיב עלו על הסכום הנתבע על ידי עו"ד יפה, ומכאן עולה כי החוב כולו נפרע. בית המשפט דוחה גם את טענתו של המערער #1 כי אין להטיל עליו אחריות משותפת ונפרדת עם המערערת #2, וקובע כי התייחסו למערערים כאל מקשה אחת וכי גם המערער #1 הציג מצגים בעניין זה. סיכומו של דבר, בית המשפט לערעורים מקבל את החלטת בית משפט קמא ודוחה את הערעור. המערערים חויבו לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ₪ בתוספת מע"מ.