ע"מ 10469-03-20

תקציר

פסק הדין דן בסיווג ההכנסות ממכירת דירות השייכות לבני זוג. בני הזוג טענו כי מדובר בעסקאות פרטיות ולכן אינן חייבות במס הכנסה, ואילו המשיב סיווג אותן כעסקאות עסקיות. בית המשפט מצא כי בני הזוג לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש לסיווג המכירות כפרטיות, וכי סיווגו של המשיב כהכנסה עסקית היה מוצדק. זאת, משום שבני הזוג לא הביאו ראיות מספיקות למימון פרטי לדירות, ומבחני העזר לסיווג הכנסות תמכו בעמדת המשיב. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות בני הזוג בדבר הסכם פשרה עם מנהל מע"מ ודיווח מס מקרקעין, וקבע כי אין בהם כדי למנוע מהמשיב להוציא את השומות המדוברות. בית המשפט גם אישר את קביעתו של המשיב בדבר הכנסות מדמי שכירות המיוחסים לבני הזוג לשנת 2015, שכן הם לא דיווחו על כך במועד. החלטת המשיב לסווג שלוש דירות שכורות כדירות שעברו "שינוי ייעוד" אושרה אף היא, שכן בני הזוג לא הביאו כל ראיה שתתמוך בטענתם בדבר קשיים במכירת הדירות. יתר על כן, בית המשפט לא מצא כל הצדקה בתביעתם של בני הזוג בדבר חלוקת הכנסות עם אשתו, ואישר את החלטת המשיב בעניין ניכוי הוצאות. הערעור נדחה, ובני הזוג חויבו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.