עת"מ 14307-12-08

תקציר

העתירה מערערת על שתי החלטות של הרשות. הראשונה היא החלטת הוועדה מיום 2.9.2008, והשנייה היא החלטת היו"ר מיום 22.10.2008, הדוחה את בקשת העותרים למתן רשות ערעור. יושב ראש הוועדה המחוזית רשאי לערער על החלטות בדבר אישור או דחייה של תכניות המנויות בסעיף 110(א)(2) לחוק התכנון והבניה. הקווים המנחים לשיקול דעתו של היו"ר לתת רשות ערעור הם שהעניין צריך להיות משמעותי מספיק כדי להצדיק את מעורבות המועצה הארצית, שכן יש לו השלכות רחבות, שהוא עקרוני או מעורר מחלוקת ציבורית. במקרה דנן, אין לטענות העותרים השלכות רחבות או שהן מעלות סוגיות מעבר לאינטרסים הפרטיים של הצדדים המעורבים. מדובר בעניין פרטי הנוגע לבעלי קרקעות המגנים על האינטרסים האישיים שלהם. לפיכך, הערעור על החלטת היו"ר נדחה. גם העתירה מבקשת להתערב בהחלטת הוועדה, אך בית המשפט מדגיש כי היא אינה מחליפה את שיקול דעתם של גופי התכנון בשיקול דעת משלו. בית המשפט לא יתערב בהחלטות תכנוניות אלא אם כן טעות פרוצדורלית מצדיקה זאת או שההחלטה היא בלתי סבירה באופן קיצוני. כמו כן, אל לו לבית המשפט להתעמק בשיקולים תכנוניים מקצועיים, הכוללים צפיפות מגורים, גובה בנייה ומרווחים מכבישים. לכל שכונה מאפיינים ייחודיים משלה, ורשויות התכנון אינן נדרשות לקבוע אחידות בין שכונות. גם הטענות לניגוד עניינים בנוגע ליו"ר הוועדה המקומית, מר קירמאייר, נדחות. השפעתו המוגבלת של מר קירמאיר על קידום התוכנית, והעובדה שהוועדה המקומית היא גוף ממליץ, משמעה כי ניגוד העניינים שלו אינו מצדיק את ביטול החלטת הוועדה המחוזית. גם טענת העותרים כי יש לבטל את התכנית משום שהיזמים לא עמדו במועדים שנקבעו בסעיף 86 לחוק התכנון והבניה נדחית. בית המשפט מציין כי מגבלות הזמן אינן מוחלטות וניתן להארכה על ידי יו"ר הוועדה מטעמים ענייניים. במקרה זה, ההארכות ניתנו בדיעבד, דבר לגיטימי שאינו מחייב הפעלה מחדש של הליך התכנון. עוד טענו העותרים כי הפולקש"ף חרגה מסמכותה בכך שהתנתה את אישור התוכנית בהגדלת הצפיפות. עם זאת, הפולקש"ף מוסמכת לאזן בין שימור קרקע חקלאית לבין אישור תוכניות, והחלטתה במקרה זה הייתה סבירה. גם טענות אחרות בדבר היעדר חוקר, השמטת תכניות אחרות ואי התאמה לתוכנית המתאר לזכרון יעקב נדחות. החלטות הוועדה בנושאים אלה הן סבירות ומבוססות על שיקול דעתן של רשויות התכנון בענייני תכנון. לבסוף, העתירה נדחית על כל חלקיה, והעותרים נדרשים לשלם הוצאות משפט למשיבים.