ת"א 44694-02-10

תקציר

התובע תבע את הנתבעים בגין מצג שווא בשלב טרום חוזי של עסקת השקעות נדל"ן בקנדה. התובעת טענה כי הנתבעים נמנעו מלגלות עובדות מהותיות אשר על פי דין, נוהג או הנסיבות שהיו אמורות לגלות. באופן ספציפי, הוטעה התובע לגבי סוג הזכויות שהוא רוכש במקרקעין, רישום זכויות אלה, התשואה הצפויה מההשקעה, מעורבותו של עורך דין מהימן בעסקה והימצאותם של בטוחות מדייר הנכס. עוד טען התובע כי הנתבעים הסתירו את היחסים ביניהם שיצרו ניגוד עניינים. הנתבעים דחו טענות אלה וטענו כי כל פרטי העסקה צוינו נכונה בהסכמים עליהם חתם התובע, וכי הוא לא קרא אותם בעיון. בית המשפט בחן את הטיעונים והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים. נמצא כי הנתבעים אכן לא גילו עובדות מסוימות, המהוות מצג שווא לפי סעיף 15 לחוק החוזים. לגופו של עניין, קיבל בית המשפט את טענת התובעת בדבר היעדר ביטחונות מצד השוכר, וקבע כי התנהלות הנתבעים הייתה מטעה והשפיעה על החלטת התובע להתקשר בעסקה. בית המשפט גם הסכים עם התובעת כי הנתבעים הסתירו במכוון את קשריהם וניגודי העניינים ביניהם, דבר שהיה מידע קריטי שהיה צריך להיחשף במהלך המשא ומתן. הטעיות אלה ירדו לשורשו של החוזה ובכך הצדיקו את ביטולו. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות התובעת בסעיפים אחרים, וקבע כי פרטי הזכויות הנרכשות והרישום הוצגו במדויק בהסכמים החתומים, כי התשואה הוצגה כציפייה ולא כהבטחה, וכי טענות התובעת בדבר מעורבותו של עו"ד פלדמן לא הוכחו. עוד קבע בית המשפט כי התובע נשא באחריות מסוימת לכך שלא בחן בקפידה את ההסכמים עליהם חתם, ובפרט את הסכם השיתוף, שנכתב בשפה האנגלית. לאחר שקבע כי התובע הוטעה על ידי הנתבעים, ביטל בית המשפט את הסכמי השיווק והשיתוף והורה לנתבעים להשיב לתובע את מלוא הפיצויים בסך 426,358 ₪, בניכוי סך התשואות ששולמו לו בתקופת ההשקעה, שהסתכמו ב-69,296 ₪. כמו כן הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובע שכר טרחת עורך דין והוצאות, בסך 50,000 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין.