ע"א 336/22
פסק-דין עליון
תקציר
הערעור, שבמרכזו פרשנות פסק דין קודם, יידחה, בהתאם לפסק הדין. בפסק הדין המקורי נכתב כי "נכון וצודק" לחדש את הסכמי השכירות התקופתיים הנוגעים למשתלה. עם זאת, מעיון בהסכמים בין המנוח לבין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), ניכר כי מדובר בהסכמי הרשאה ולא בהסכמי חכירה. פסק הדין מבקש להגן על ציפיותיו ועל אינטרס ההסתמכות של המנוח על ידי הבטחת חידושם של הסכמים אלה. את המונח "הסכמי שכירות" בפסק הדין המקורי יש להבין בהקשר של הסכמי האישור המוקדם. יתר על כן, הזכויות שהוקנו למנוח בפסק הדין לא היו ניתנות להעברה, כלומר למערערים, שירשו את הזכויות לאחר מות המנוח, אין טענה תקפה. פרשנותו של מנהל מקרקעי ישראל לפסק הדין נתמכת בעמימות הטקסט ובתכלית פסק הדין. בנוסף, השימוש הנוכחי בנכס כנדל"ן מסחרי וחוסר הבהירות לאורך השנים תומכים בדחיית הערעור מבלי להעניק למערערים זכויות כלשהן. השופט נ' סולברג והשופטת ד' ברק-ארז מסכימים עם הפרשנות שהתווה השופט ר' רונן, ומדגישים כי הזכויות שהוענקו למנוח בפסק הדין המקורי לא היו זכויות חכירה.
חקיקה מקושרת
ע"א 336/22 דליה ברעם נ. רשות מקרקעי ישראל, עליון (7.8.2024)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.