רע"א 3104/23

תקציר

בסקירת החלטת בית המשפט המחוזי ובקשת הערעור, דחה ערכאת הערעור בקשה לדחייה, והדגיש כי התערבות ערכאת ערעור בהחלטות בית המשפט הפרוצדורלי בעניין סעד זמני היא נדירה ושמורה למקרים חריגים. בחינת בקשות לסעד זמני כרוכה בשני שיקולים מרכזיים: קיומה של עילת תביעה ומאזן הנוחות לטובת המבקש, כאשר האחרון מקבל לא פעם עדיפות. בנוסף, על בית המשפט לשקול צדק ויושר, לרבות תום ליבם של בעלי הדין. המחלוקת נוגעת לשאלה האם המשיבים, המחזיקים בתעודות ADS, זכאים לכהן כ"בעלי מניות" הזכאים לכנס אסיפה מיוחדת לפי חוק החברות. המשיבים טענו כי הם עומדים בקריטריונים של בעלי המניות בשל החזקתם ב-5.1% מהון המניות של החברה, ולכן ביקשו אסיפה מיוחדת, אשר נדחתה, מה שגרם להם לקיים אותה בעצמם. החברה ערערה על כך, וטענה כי מחזיקי ADS אינם בעלי מניות על פי התשקיף וההסכמים שלהם. בית המשפט המחוזי מצא בעיות בעמדת החברה, הדגיש עמדות סותרות קודמות ותהה האם הבנק יכול לכנס ישיבות בהתאם להוראות החברה. ערכאת הערעור הסכימה כי סוגיות אלה טעונות בחינה נוספת ואישרה את סעד הביניים של בית המשפט המחוזי של מינוי משקיפים לדירקטוריון לאיזון האינטרסים עד להכרעה סופית. טענות החברה בדבר זכות התביעה וחוסר תום הלב הפרוצדורלי לכאורה היו חסרות שחר. קביעת מועד זירוז ההליכים על ידי בית המשפט המחוזי מדגישה את דחיפות ההחלטה. לפיכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעורים, תוך שימת דגש על התקדמות מהירה לקראת הכרעה סופית.