תא"מ 72895-12-18

תקציר

בית המשפט מצא כי האב, מרדכי חן, אכן היה המחזיק בנכסים המדוברים, ולכן היה אחראי לתשלום הארנונה. ההחלטה פירטה כיצד האב רשם את העסק על שמו, החזיק בתעודת עוסק מורשה והיה לו ייפוי כוח לנהל את חשבון בנו בעסק. עוד קבע בית המשפט כי טענת האב כי סייע לבנו רק לתקופה קצרה אינה משכנעת. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי העירייה לא התנהלה כראוי. העירייה לא שלחה למרדכי הודעות תשלום או החזקה, וגם מכתב ההתראה לא נשלח לכתובתו. לפיכך, העירייה לא יכלה להגיש נגדו כתב אישום בגין הזמן שקדם למועד שבו ניתן היה לצפות באופן סביר כי ידע על ההליך – יולי 2018. בנוסף, הורה בית המשפט כי כל התשלומים שיתקבלו בתיק ההוצאה לפועל נגד הבן ינוכו מהסכום שהאב חייב, כדי למנוע כפל גבייה. כמו כן, לא ניתן היה לצפות באופן סביר כי האב ישלם ריבית בתקופת הקורונה, ולכן הריבית לתקופה זו תחושב לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. לבסוף, בעקבות פסיקת בית המשפט העליון מהעת האחרונה, הורה בית המשפט כי הריבית על הארנונה תהיה ריבית פשוטה ולא ריבית דריבית. העירייה חויבה לשלם לנאשם 2,000 שקל הוצאות משפט ו-7,000 שקל שכר טרחת עורך דין.