ת"א 10140-12-21

תקציר

המחלוקת בין פסגות לשוכריו נסובה סביב תוקפן של בקשות ביטול שנשלחו על ידי הדיירים. השוכרים ביקשו לבטל שני הסכמים הקשורים לפרויקטים בתחום הנדל"ן, בטענה כי פסגות הפר את ההסכמים בשלוש דרכים מהותיות: החלפת היזמים ובעלי השליטה בפסגות, אי מחיקת עיקולים במועד והוצאת זכריה לוי ושניר לוי מהפרויקט. בית המשפט פסק לטובת פסגות, וקבע כי בקשות הביטול של השוכרים אינן חוקיות. השופט קבע כי ההסכמים אינם אוסרים על העברת מניות בפסגות, ואף אינם מחייבים את פסגות להעסיק אנשים ספציפיים. לפיכך, החלפת יזמים ובעלי מניות לא היוותה הפרה. בנוסף, אי מחיקת העיקולים בתוך לוח הזמנים המוסכם לא נחשבה להפרה יסודית, שכן השוכרים שלחו את הודעת הביטול בטרם עת ובחוסר תום לב. השופטת דחתה גם את הטענה כי הוצאתם של זכריה לוי ומר שניר מהפרויקט סיכלה את ההסכמים, שכן מעורבותם לא הייתה תנאי שנקבע בחוזים. יתרה מכך, השופטת ציינה כי התנהלות פסגות לא הצביעה על כוונה להימנע מכיבוד ההסכמים, והדיירים לא הביאו ראיות מספיקות להפרות הצפויות. עם זאת, השופט מתח ביקורת על התנהלותו וגישתו של פסגות, ובפרט על ההחלטה לנקוט בהליכים משפטיים, שנראתה כצעד ענישה ולא כניסיון להוציא לפועל את הפרויקט. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת הפסגות לאכיפה, וקבע כי היא אינה צודקת. פסק הדין מותיר את הצדדים כבולים להסכמות, והשופט הציע להם לנהל משא ומתן על פתרון ידידותי, בהתחשב בקיפאון הנוכחי. נוכח דחיית טענותיהם העיקריות של הצדדים, לא ניתן צו להוצאות.