תמ"ש 35431-06-11

תקציר

התיק סובב סביב שתי תביעות; ראשית, תביעת מזונות שהגיש קטין באמצעות אמו נגד אביו של הקטין, בדרישה למזונות. השנייה היא תביעה למשמורת והסדרי ראייה שהגישה האם, המבקשת משמורת בלעדית וקובעת הסדרי ראייה לאב. תחילה קובע השופט כי מאחר והצדדים המעורבים הם יהודים, הדין העברי חל במקרה זה. על פי הדין העברי, חובת האב לפרנס את ילדו נובעת מאבהותו, ללא קשר לנסיבות הלידה. האב אחראי לצרכיו של ילדו, הנקבעים על פי צרכי הילד ולא על פי יכולתו הכלכלית של ההורה. צרכים אלה כוללים מזון, ביגוד, חינוך, בריאות ודיור. לאחר מכן עובר השופט להתייחס ליכולות הכלכליות של שני ההורים. האם משתכרת כ-8,000 ש"ח נטו לחודש, בעוד שהכנסתו של האב מוערכת בכגבוהה מ-23,467 השקלים המוצהרים בחודש, בהתחשב בהרגלי ההוצאות שלו וביכולתו ליטול הלוואות ללא ביטחונות. לאחר מכן, דנה השופטת בצרכיו של הקטין וקובעת כי חלק מההוצאות הנטענות חסרות ראיות מספיקות ולא יוטלו על האב. השופט קובע כי הצרכים הבסיסיים הם 1,400 שקל לחודש, לא כולל הוצאות חינוך וגן, ומורה לאב לשלם סכום זה. הוצאות נוספות, כגון חינוך, הוצאות רפואיות, צהרונים וחוגים, יחולקו בין שני ההורים, כאשר האב יתרום מחצית. השופט פוסק גם בעניין המשמורת על הקטין, ומעניק משמורת בלעדית לאם תוך מתן סמכות לפקיד הסעד לקבוע הסדרי ראייה, התקפים לשנתיים. מעורבות מצומצמת זו של פקיד הסעד נועדה לסייע בקביעת סדרי ראייה, אשר יצמצמו את התערבותם עד להפיכתה למיותרת. השופט אף קובע מועד לדיון בהודעת הצד השלישי וקובע כי בנסיבות מקרה זה, כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות. לבסוף, השופטת מדגישה את זכותו של הקטין לקבל מזונות, שאינה מושפעת מנסיבות לידתו, וקובעת כי חובת האב משתרעת מעבר ליום הולדתו ה-18 של הקטין, עד תום שירותו הצבאי, ושליש ממזונות אלה יימשכו עד הגיעו של הקטין לגיל 21. פסק הדין יעודכן במדד המחירים לצרכן מדי שלושה חודשים וניתן יהיה לפרסמו מבלי לחשוף את שמותיהם ופרטיהם המזהים של הצדדים המעורבים.