בג"צ 5207/04

תקציר

העותרים ביקשו גישה לכל המוצרים שמקורם בהאזנות סתר לשיחותיהם במסגרת חקירה פלילית, לרבות חומרים שאינם קשורים לחקירה ("חומר אקראי"). הם טענו כי יש להם זכות קניינית על מוצרי האזנות הסתר וכי האזנות הסתר אינן חוקיות, מה שאמור לזכות אותם לקבל את כל החומרים. המדינה התנגדה לעתירה בטענה כי על העותרים להעלות תחילה את טענותיהם לאי חוקיות בהליך משפטי, וכי אין בסיס בחוק למסור לעותרים חומר אקראי. בית המשפט קבע כי לעותרים אין זכות קניינית במוצרי האזנת הסתר, שהם קניינה של הרשות החוקרת. בית המשפט הסביר כי חוק האזנות סתר מאזן בין זכות הפרט לפרטיות לבין האינטרס הציבורי במאבק בפשיעה, וכי יש למחוק חומר אקראי כדי להגן על פרטיותם של המעורבים, ללא חובת גילויו לנאשם. בעוד שבית המשפט מצא כי יש להתייחס לטענות על האזנות סתר בלתי חוקיות בהליך נפרד, הוא קבע כי אם עולות טענות כאלה, יש לשמור את מוצרי האזנות הסתר לשימוש פוטנציאלי כראיה. מאחר שהמדינה התחייבה לשמור על כל מוצרי האזנות הסתר עד תום ההליכים הפליליים הקשורים לכך, דחה בית המשפט את העתירה מבלי לפסוק הוצאות.