עת"מ 46698-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת על ידי המשיב. העתירות מערערות על החלטת המשיב שלא להכיר בעותרים כפליטים ומבקשות צווי ביניים שימנעו את הוצאתם מהארץ עד להכרעה בעתירותיהם. על בית המשפט לקבוע את ההליך המתאים לטיפול בעתירות אלה. השופט מדגיש את הצורך "לחפור את המוץ מהחיטה" ולסנן עתירות חסרות שחר בעליל. בעתירות מסוג זה מפרטת השופטת את הנסיבות שבהן יש לדחותן על הסף, לרבות מקרים שבהם המטרה היחידה היא להרוויח זמן, או כאשר אין ראיות לסכנת חיים אם העותר יגורש חזרה לארץ מוצאו. עתירות אלה נעדרות עילה להתערבות בית המשפט ואינן מצדיקות מתן צו ביניים. בעתירות המציגות ראיות לכאורה לסכנה לחיי העותר, יש ליתן צו ביניים ולקבוע את העתירה עצמה לדיון. השופט גם מתווה קטגוריה אמצעית של מקרים שבהם בית המשפט ישקול את גופם של המקרים הפרטניים לפני שיחליט על צו ביניים. עתירות אלה מחייבות בחינה מפורטת של הראיות והעובדות הספציפיות כדי לקבוע אם קיים סיכון אמין לחייו של העותר. השופט מדגיש כי טענות כלליות ומעורפלות בדבר מסוכנות לא יספיקו. במקום זאת, בית המשפט יבחן אותם על סמך ראיות מנהליות, התנהגות העותר וקריטריונים אחרים. לבסוף, לגבי המקרה הספציפי הנדון, השופט קובע כי טענת העותר נעדרת שחר ומספקת פרטים לא מדויקים, ועל כן יש לדחות אותה על הסף. ההחלטה מתקבלת ללא נוכחות הצדדים.