ע"פ 71495/99

תקציר

המערערים, חברת בנייה ומנהלה-בעליה, הורשעו בעבירות לפי חוק מס ערך מוסף בגין הגשת דוחות תקופתיים כוזבים למע"מ. הדו"חות, שהוגשו בין ספטמבר לדצמבר 1997, הצביעו על סכום לתשלום של 1 ש"ח, דיווח חסר משמעותי על הסכום המגיע בפועל. המדינה טענה כי הדבר נעשה בכוונה להתחמק מתשלום מס. בית משפט קמא הרשיע את המערערים באישומים אלה, לרבות אישום נוסף הנוגע לדו"ח שהוגש בחודש מרץ 1998, אשר לטענת המערערים לא הוזכר בכתב האישום ולא היה צריך להביא להרשעה. בית המשפט דחה טענה זו, וקבע כי המערערים היו מודעים לאישומים וניתנה להם הזדמנות להתגונן. באשר לעבירות המהותיות טענו המערערים כי תיקון לחוק מע"מ לאחר ביצוע העבירות מבטל את הסעיפים הרלוונטיים, ועל כן אין להטיל עליהם אחריות פלילית. בית המשפט חלק על כך, ופירש את התיקון כהחרפה של הסעיף הקודם ולא כביטולו. נפסק כי כוונת המערערים להתחמק מתשלום מס ניכרה בדיווחים הכוזבים, והסברם בדבר קשיים מול הבנק היה בלתי סביר. בית המשפט דחה גם את הטענה כי מדובר בעבירות של מה בכך, וקבע כי ניתן להרשיע את המנהל במחשבה פלילית או ברשלנות, למרות האחריות הסטטוטורית המיוחסת לו כנושא משרה בחברה. על גזר הדין המקורי ערערו הן המערערים, שערערו על הרשעתם, והן המדינה, שביקשה להחמיר בעונש. ערכאת הערעור הסכימה עם המדינה כי הקנס שהטיל בית משפט קמא אינו מספק בהתחשב בסכום החוב הרב הכרוך בכך, והגדילה את הקנס למערער מס' 1 ל-75,000 ₪ ולמערער מס' 2 ל-60,000 ₪, עם חלופה של שלושה חודשי מאסר. בית המשפט בחר שלא להתערב בעניין המאסר בפועל, תוך שמירה על עונש של שישה חודשי מאסר שניתן לרצות באמצעות עבודות שירות, והאריך את המאסר על תנאי לשנה. ערעורם של שני המערערים על ההרשעה נדחה, וערעור המדינה על גזר הדין התקבל.