ב"פ 101/14

תקציר

פסק דין זה מוצא את חנקבל אשם בכל הסעיפים שיוחסו לו בתלונה. חנקבל, עורך דין במקצועו, הקליט בסתר שיחה שניהל עם עורך דין אחר, חנילון, בישיבת עבודה בנושא הגירה יהודית ותפילה בהר הברית, ללא ידיעתו. לאחר מכן השתמש חנקבל בהקלטה כראיה בדיון בבית המשפט, וטען כי עשה זאת במסגרת תפקידו כעורך דין של עמותות מסוימות. ועדת האתיקה הרשיעה את חנקבל בעבירה של הקלטת עורך דין אחר ללא הסכמתו, בניגוד לכללי לשכת עורכי הדין, וכן בעבירה של שימוש בהקלטה בבית המשפט, ובהתנהגות שאינה חולמת על מקצוע עריכת הדין. הוועדה טענה כי מעשיו של חנקבאל פגעו באמון בין עורכי הדין, ופתחו תקדים מסוכן שבו עורכי דין יצטרכו לתהות כל הזמן אם הם מוקלטים. בנוסף, הוועדה הדגישה כי כלל 22 לכללי לשכת עורכי הדין, האוסר על הקלטות מסוג זה, נועד להגן על השיח החופשי והפתוח החיוני לייצוג מיטבי של עורכי דין על ידי עורכי דין. בעוד חנקבל טען כי חבש במהלך הפגישה 'כובע' אחר – זה של יו"ר תנועת המקדש והמקדש – הוועדה מצאה כי הוא אכן נכח בישיבה כעורך דין, הציג את עצמו ככזה, ולאחר מכן השתמש בהקלטה לצרכים משפטיים. כמו כן, דחתה הוועדה את טענותיו של חנקבל כי הנילון ידע על ההקלטה, וכי סביר להניח שגם השיחה הוקלטה על ידי המשטרה. באשר להעברת ההקלטה לעיתונאי, הגיעה הוועדה למסקנה כי לא הוכח שחנקבל אחראי לכך, ולכן הוא לא הורשע בסעיף זה. עם זאת, הוועדה הדגישה את חומרת העבירות האחרות של חנקבל. ההחלטה התקבלה בהיעדרם של שני הצדדים ביום 19.6.2017.