ת"א 11074-10-19

תקציר

התובע הלווה סכום כסף לאחיו, שהיה נשוי לנתבעת באותה עת. ההלוואה הופקדה בחשבון הבנק של האח ונועדה לשמש לרכישת מניות של חברה בבעלות האח ושותף נוסף. התובעת טענה כי ההלוואה ניתנה לשני בני הזוג ויש לפרוע אותה על ידם במשותף, ואילו הנתבעת טענה כי מדובר בהלוואה לחברה או לחילופין בהלוואה אישית לבעלה בלבד. בית המשפט בחן את חומר הראיות ומצא כי החברה היא למעשה נכס משפחתי, המשמש לפרנסת משק הבית המשותף, וכי הנתבע היה מודע לעסקת ההלוואה והיה מעורב בה. נפסק כי ההלוואה, ששימשה להגדלת אחזקות התא המשפחתי בחברה, היוותה חוב משותף של שני בני הזוג. טענות הנתבע כי תביעת התובע נדחתה בזמן, או כי העניין הוסדר בהליכים משפטיים קודמים בין הנתבע לבין אחיו של התובע, נדחו. בית המשפט קבע כי הנתבע חייב בפירעון מחצית ההלוואה, שהסתכמה ב-413 אלף שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 61 אלף שקל.