סע"ש 43210-10-17

תקציר

הנתבעים, יניב וארז, חויבו לשלם לשני התובעים, אסף וענאן, פיצויים שונים בגין אי מילוי חובותיהם כמעסיקים. התובעים עבדו בשותפות המוסך של הנתבעים. יניב אישר כי לא מסר לתובעים הודעה עם קבלתם לעבודה, ולכן חויבו הנתבעים לשלם 5,000 ₪ לכל תובע בגין מחדל זה. גם תלושי השכר של התובעים הוצאו באופן שגוי, והנתבעים חויבו לשלם 5,000 ₪ כפיצוי על כך. אסף טען כי הועסק ממרץ 2016 עד מרץ 2017, ואילו יניב טען כי הועסק רק מנובמבר 2016 עד פברואר 2017. בית המשפט קיבל את תביעתו של אסף, ולכן אסף היה זכאי ל-2,916 ש"ח לדמי נסיעה, 1,890 ש"ח לדמי הבראה, 1,479 ש"ח לדמי חגים, 801 ש"ח לפדיון חופשות, 3,880 ש"ח להפרשות מעסיק לפנסיה ו-1,794 ש"ח לדמי ביטוח לאומי שלא שולמו. אסף ביקש גם פיצוי בגין אובדן מענק "עבודה מועדפת" ופיצויי פיטורים. בית המשפט דחה את התביעה הראשונה מאחר שאסף לא הוכיח אותה, אך קיבל את השנייה והורה לנתבעים לשלם פיצויי פיטורים בסך 5,389 שקל. שכרו הקובע של ענאן נקבע על 9,000 שקל, ולכן הוא היה זכאי ל-4,485 שקל לדמי נסיעה ו-567 שקל לדמי הבראה נוספים. בדיקת תלושי השכר של ענאן העלתה כי הוא זכאי ל-6,023 ש"ח בגין ימי חופשה שלא נוצלו. ענאן ביקש גם פיצויי פיטורים, אך לא הצליח לשכנע מספיק כדי שבית המשפט יקבל את תביעתו. בסך הכל חויבו יניב וארז לשלם לאסף סך של 24,469 שקל ולענאן סך של 14,454 שקל, שני סכומים הכוללים הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העבודה ועד למועד התשלום. כמו כן נפסקו לתובעים הוצאות משפט - 6,000 שקל לאסף ו-5,000 שקל לענאן - בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. פסק הדין ניתן לטובת החלטה המאפשרת לתובעים לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.