עע"מ 5725/20

תקציר

פסק הדין מסתיים בדחיית בקשת ערעור, תוך הדגשה כי הערעור אינו מעכב מטבעו את ביצוע ההחלטה נשוא הערעור, לפי תקנה 42 לתקנות בתי המשפט המנהליים (סדרי דין), התש"ס-2000. לצורך ערעור על עיכוב ביצוע על המבקש להוכיח סיכויי הצלחה גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, דבר שלא הוכח כראוי במקרה זה. החלטת רשות שוק ההון התבססה על "חוזר טוהר המידות", הבוחן יושר על סמך מידע ממשטרת ישראל או מגורמי ביטחון אחרים. הסירוב לתת רישיון נתמך בסעיפי החוק המתירים פעולה כזו מטעמי שלום הציבור או מטעמים אחרים של אינטרס ציבורי. בית המשפט קמא בחן מידע חסוי המצדיק את הסירוב, והתיישר עם חששותיה של הרשות מפני פעילות פלילית כגון הלבנת הון. הרישיון הזמני והסעד שניתנו בתחילה לא הספיקו כדי לתמוך בבקשה, שכן הם ניתנו לפני בחינת כל המידע הרלוונטי. החלטת הרשות אושרה באמצעות ביקורת שיפוטית, והמערערים לא הציגו נימוקים משכנעים להעדפת פגיעתם הפוטנציאלית על פני האינטרס הציבורי וביטחונו. בנוסף, בקשת הדחייה נדחתה מאחר שהרישיון הזמני פקע קודם לכן. משכך, הבקשה נדחתה, הסעד הזמני בוטל, והמערערים חויבו לשלם את הוצאות המדינה בסך 4,000 ₪.