ע"א 330/60

תקציר

פרשת אטלס שירותי נסיעות בע"מ נ' דוד חיטרמן ואח' נסובה סביב מחלוקת הנוגעת לשני שטרי חוב בשווי כולל של 3,500 ש"ח. ההערות נערכו על ידי המשיבה מס' 2, ארבור תעשיות בע"מ, לטובת חברת הנסיעות המערערת, כאשר המשיבים 1, 3, 4 ו-5 היו ערבים. משלא עמדה ארבור תעשיות בפירעון השטרות, ביקשה המערערת פירעון מהערבים. המשיב 1, דוד חיטרמן, טען כי הוא אינו ערב אלא נושא גרידא, והערכאה הנמוכה יותר נתנה לו רשות להתגונן בעילה זו. במהלך המשפט קיבל השופט את טענתו של היטרמן, ודחה את הטענה נגדו. המערערת, אטלס שירותי נסיעות בע"מ, ערערה על החלטה זו לבית המשפט העליון, בטענה כי ממצאיה העובדתיים של הערכאה הנמוכה אינם נכונים וכי השופט לא העריך כראוי את חומר הראיות. לגופו של עניין, הם טענו כי חתימתו של היטרמן על השטרות מעידה על כוונתו לשמש ערב. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. בפסק הדין, שניתן על ידי השופט ברנזון ואליו הצטרף השופט זוסמן, נקבע כי חתימתו של היטרמן הייתה של נושא ולא של ערב. בית המשפט קבע כי חתימתו של נושא השטר משמשת כמעין ערבות וכבטוחה נוספת לשטר. על פי פקודת השטרות, נושא השטרות מתחייב לפרוע את השטר ככתבו וכלשונו, ובלבד שיוצג כהלכה. המונח "בטוחה נוספת", קבע בית המשפט, אינו הוכחה בלעדית לכוונה לשמש ערב, אלא יכול לחול גם על חתימתו של נושא. עוד קבע בית המשפט כי הכוונה העומדת מאחורי החתימה, ולא הכתב עצמו, יוצרת ערובה. כוונה זו יכולה להיקבע באמצעות הודאת החותם, עדותו או נסיבות המקרה. במקרה זה, חתימתו של היטרמן הופיעה בצד ימין של השטר, בניגוד לעמדה המקובלת אצל ערבים, אך אין בכך די כדי לסווגה כחתימת ערב. על פי החוק, מי שחותם על שטר נחשב לנושא שטר אלא אם הוכח אחרת. מאחר שחיטרמן הכחיש כי חתם כערב ולא היו די ראיות להוכיח אחרת, שמר בית המשפט על סיווגו כנושא. גם טענת המערער כי יש להטיל על חיטרמן אחריות כערב לפי המג'לה נדחתה. בית המשפט הסביר כי המג'לה נוגעת לערבות מסוג אחר ואינה ישימה כאשר המשיב אינו מודה בחתימה כערב. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת המערער כי יש להטיל על המשיב אחריות כערב אך ורק על סמך מיקום חתימתו על השטר. פסק הדין קבע כי בהיעדר טופס ספציפי או ראיה לכוונה, חתימה על מסמך סחיר היא אחריות קונסטיטוציונית, ולא רק ראייתית. משכך, מאחר שלא ננקטו הצעדים הנדרשים לפירעון לנושא, והמערערת לא הייתה מחזיקה ראויה, לא הייתה על חיטרמן חובה לפרוע את השטרות. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות המשפט של היטרמן, בסך 300 ש"ח.