רע"ב 1981/22

תקציר

התיק סובב סביב אסיר שריצה שני שלישים מעונשו וביקש שחרור מוקדם על תנאי, שאושר תחילה על ידי ועדת השחרורים אך בהמשך בוטל על ידי בית המשפט המחוזי. השאלה המרכזית העומדת על הפרק היא האם ועדת השחרורים, בבואה להעריך את הסיכון לשלום הציבור משחרור מוקדם של אסיר על תנאי, יכולה לשקול שיקולים מעבר לאסיר עצמו, קרי שיקולים חיצוניים. השופט וילנר מסכם כי ועדת השחרורים אינה רשאית להתחשב בשיקולים חיצוניים שאינם נוגעים למסוכנותו של האסיר. התחשבותם בגורמים אלה אינה עולה בקנה אחד עם תכליות המשפט הפלילי ועלולה להביא להפרטה חלקית של סמכות הענישה, הנתונה בידי המדינה בלבד. מסקנה זו נתמכת גם בלשון החוק הרלוונטי, בדברי ההסבר שלו ובפסיקה קודמת. יתר על כן, השופט וילנר מדגיש כי כל סיכון פוטנציאלי הנובע משחרור האסיר צריך להיות מטופל על ידי רשויות אכיפת החוק. השופטים סולברג וברון מסכימים עם מסקנתו של השופט וילנר ומדגישים את חשיבות הפעולה המשטרתית במקרים כאלה. בכך מבוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וההחלטה הראשונית של ועדת השחרורים למתן שחרור מוקדם מתבטלת.