תפ"ח 5976-01-10

תקציר

פסק הדין דן במסגרת הנורמטיבית ובסעיף 80 לחוק העונשין, המתווה את התנאים בהם יוכל הנאשם לקבל פיצוי כספי מהמדינה בגין מעצר או מאסר שלא כדין. התנאי הראשון דורש זיכוי או ביטול האישומים, והתנאי השני מתייחס לחוסר אשמה או לנסיבות אחרות המצדיקות פיצוי. האחרון מתפרש כמעניק לבית המשפט שיקול דעת בבואו להחליט אם לפסוק פיצויים, תוך התחשבות בנסיבותיו הפרטניות של הנאשם, בניהול המשפט ובאופי הזיכוי. במקרה דנן, בקשת הנתבע לפיצוי לפי סעיף 80 נדחית. בית המשפט מנמק זאת בכך שהחלטת התביעה להגיש כתב אישום נגד הנאשם הייתה סבירה, בהתחשב בראיות העומדות לרשותם, וכי לא היו נסיבות חריגות המצדיקות פיצוי. יתר על כן, ניהול המשפט נחשב סביר, והתנהלותו של הנאשם – לרבות שקריו וגרסותיו המשתנות – נחשבת כתרמה להמשך ההליך. בנוסף, בית המשפט אינו רואה בכשלי החקירה שהזכיר הנתבע עילה מספקת לפיצוי, שכן הם אינם מכריעים את גורל התיק. לבסוף, נסיבותיו האישיות של הנתבע, לרבות טענותיו לפגיעה בפרנסתו ובבריאותו, אינן נחשבות חריגות דיין כדי להצדיק פיצוי. ככלל, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנזק שנגרם לנאשם במהלך המשפט היה הכרחי לניהול ההליך, ועל כן אין הצדקה לפיצוי.