ת"צ 38784-07-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פרשנותו של סעיף 21 לחוק התובענות הייצוגיות ותחולתו על תובענה ייצוגית המבקשת השבה בגין גביית ריבית יתר על תשלומי חובה לשתי עיריות, עיריית פתח תקווה ועיריית נס ציונה. המבקשים ביקשו הנחיות למומחה שמונה על ידי בית המשפט האחראי לכימות חיוב היתר, בטענה כי שיטת החישוב הנוכחית של המומחה סותרת את החוק ואת ההחלטות הקודמות. הנושא המרכזי היה פרשנות הביטוי "תקופה העולה על 24 החודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה לאישור" בסעיף 21. המבקשים הציעו כי חיוב היתר יחושב עבור כל השנים, ולא רק עבור 24 החודשים שקדמו לתביעה, אם החיוב שלא כדין לא שולם בתוך פרק זמן זה. עם זאת, השופט אישר את שיטת החישוב של המומחה ודחה את בקשת המבקשים להנחיות. החלטה זו התבססה על לשון סעיף 21 לחוק התובענות הייצוגיות, המגביל את תקופת ההשבה ל-24 חודשים, ועל פסיקות קודמות של בית המשפט העליון שהכירו בהגבלה זו וחיזקו אותה. לפי פרשנות השופט, תקופה זו של 24 חודשים חלה רק על חובות שנוצרו במסגרת זמן זו, ויש להגביל את הסעד המבוקש להשבת חובות אלה. עוד הדגישה השופטת כי המבקשים יכולים להגיש תביעות אישיות בגין תקופות קודמות, ובכך מיישרת קו עם פסקי דין קודמים. בנוסף, השופט הורה למומחה לשקול את התקופה המבוקשת על ידי אברהם והזמינה את הצדדים להבהיר האם הם מתנגדים להרחבת חוות הדעת של המומחה כך שתחול על כל תשלומי החובה המשולמים לעיריות, ולא רק ארנונה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ואישרה את הפרשנות הקיימת בפרשת דדיה, תוך הדגשה כי תקופת ההשבה מוגבלת ל-24 חודשים.