סע"ש 13693-08-12

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש עובד, התובע, כנגד מספר נתבעים שבבעלותם משקים חקלאיים בהם ביצע התובע עבודה. התובע טען כי הוא מועסק על ידי הנתבעים ולכן זכאי לתשלומים שונים מהם לרבות הפרשי שכר מינימום, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשות, דמי חגים, תוספת לאישה והוצאות נסיעה. מנגד, טענו הנתבעים כי התובע אינו עובד אלא קבלן. פסק הדין מתייחס תחילה לשאלה האם התקיימו בין התובעת לנתבעים יחסי עובד-מעביד. בית המשפט מקבל את ראיות התובע, בצירוף מסמכים רשמיים שהוגשו, כי עבד עבור הנתבעים ומעביר את נטל ההוכחה לנתבעים לספק ראיות לכך שהתובע עבד כקבלן עצמאי. עם זאת, הנתבעים אינם מביאים כל ראיה שתתמוך בטענתם. לפיכך, בית הדין מגיע למסקנה כי התובע אכן היה עובד. בשאלת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, בית הדין מוצא כי התובע לא הביא כל ראיה לטענתו לפיטורים ולכן דוחה את תביעתו. התובעת תבעה גם שכר שלא שולם עבור התקופה שבין נובמבר 2011 לפברואר 2012. הנתבעים לא הציגו כל ראיה לתשלום עבור חודשים אלה ומאחר ומעדותו של התובע עצמו וממסמכים רשמיים עולה כי עבד רק אצל אחד הנתבעים בתקופה זו, בית המשפט פוסק לו את השכר המקסימלי לתקופה זו. לאחר מכן דן בית המשפט בתביעה להפרשי שכר מינימום ופוסק לתובע סכומים שונים מכל אחד מהנתבעים, המחושבים לפי שכר המינימום לכל שנה ומספר חודשי העבודה. כמו כן נפסקים לתובעת דמי הבראה, דמי פדיון חופשה ופיצוי בגין הפרשה שאינה פנסיונית, שכן הנתבעים אינם חולקים על כך שלא שילמו אותם במהלך יחסי העבודה. התביעות לדמי חגים, תוספת לאישה והוצאות נסיעה נדחות משום שהתובעת לא הביאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענות אלה. לבסוף, פסק הדין מורה לנתבעים לשלם את הסכומים שנפסקו בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, שמסתכמים בכ-6,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויכללו הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק ממועד סיום ההעסקה ועד למועד התשלום המלא.