ע"מ 58913-07-18

תקציר

פסק הדין דן בקבילות ראיות בהליכים אזרחיים לאחר משפט פלילי ובהשלכות סעיף 42א לפקודת הראיות. לפי סעיף זה, ממצאיו ומסקנותיו של פסק דין מרשיע במשפט פלילי קבילים כראיה לכאורה במשפט אזרחי אם הנידון הוא בעל דין. בנוסף, סעיף 42ג לפקודת הראיות קובע כי המורשע אינו רשאי להציג ראיות הסותרות את הפסיקה הקודמת ללא רשות מבית המשפט. מטרותיו העיקריות של סעיף 42א הן למנוע פסיקות סותרות ולייעל את ההליך המשפטי על ידי הימנעות מהתדיינות משפטית מיותרת. ענייננו בערעור על החלטת המשיב להטיל על המערערת כפל מס לפי סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף. המערער הורשע בהוצאת חשבוניות מס פיקטיביות בתיק פלילי אחר. התשתית העובדתית של החלטת המשיב מתיישבת עם האישומים בהם הורשע המערער. עתה מבקש המערער להציג ראיות הסותרות את הודאתו הקודמת, אותה דוחה בית המשפט, תוך הקפדה על הכלל המחמיר בדבר הצגת ראיות סותרות בתיקים אזרחיים הנובעים מפסקי דין פליליים. בית המשפט מדגיש כי הרשעתו של המערער התבססה על הודאתו שלו וכי הוא לא סיפק כל נימוק תקף להתיר הבאת ראיות סותרות. בית המשפט דן בהרחבה בהשלכות תפקידו של המערער כבעל מניות וכמנהל של חברות המעורבות בהוצאת חשבוניות פיקטיביות, ומגיע למסקנה כי יש להטיל עליו את האחריות להן. כן היא מתייחסת לטענות המערערת בדבר אכיפה בררנית, היעדר תעדוף שומות והבחנות בין חשבוניות פיקטיביות אותנטיות למזויפות, ומוצאת אותן בלתי מבוססות. בית המשפט מוסיף ובוחן את טענות המערערת הנוגעות לדיווח על עסקאות, את ההשפעה המרתיעה של החוק ואת נסיבותיו האישיות, ובסופו של דבר דוחה אותן. פסק הדין מדגיש את תכליתו הכפולה של סעיף 50(א) לחוק מס ערך מוסף, והיא להבטיח שהמדינה תקבל את המסים המגיעים לה ולהרתיע מפני הוצאת חשבוניות מס שלא כדין. בית המשפט מוצא כי שתי התכליות משרתות את עניינו של המערער וכי החלטת המשיב להטיל את מלוא סכום כפל המס היא סבירה ומידתית. עוד צוין כי סנקציות פליליות בהליכים אזרחיים מקבילים לא צריכות להביא להפחתת כפל המס, למעט במקרים נדירים. סיכומו של דבר, הערעור נדחה, ובקשת המשיב למתן פסק דין לפי סעיף 42א לפקודת הראיות נדחית. המערערת חויבה לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין למשיב. פסק הדין ניתן לפרסום.