ת"א 50222-11-23

תקציר

בסדר דין אזרחי, הסדר דיוני הוא הסכם בין הצדדים שמטרתו לייעל את ההליך השיפוטי. ההלכה הפסוקה קובעת כי בית המשפט יאפשר חזרה מהסדר דיוני רק במקרים חריגים. במקרה זה, בית המשפט דחה את בקשת הנתבעת 2 (איילון) לבטל את ההסדר הדיוני, שכן לא התקיימו החריגים המצדיקים זאת. הוסבר כי ההכרעה בשאלת סיווגה של המלקטת כ"רכב מנועי" אינה סוגיית מכרעת את גורל התביעה, ואין בה כדי למנוע מאיילון להעלות את טענותיה העובדתיות בשלבים מאוחרים יותר. בנוסף, נקבע כי הטענות העובדתיות החדשות שהעלתה איילון מהוות הרחבת חזית אסורה. **הפסיקה המרכזית והחידוש המשפטי:** ההיבט המרכזי בפסק דין זה נוגע לפרשנות הגדרת "רכב מנועי" בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). המחלוקת נסובה סביב השאלה האם "מלקטת" (מכונה המשמשת להרמת משטחים והעברתם במחסן) נכללת בהגדרת "רכב מנועי" בחוק. **הקביעה המשפטית המרכזית:** בית המשפט קבע כי המלקטת **אינה** "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד. משמעות הדבר היא שהתאונה שארעה לתובע **אינה** בגדר "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק. **נימוקי הקביעה:** 1. **הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד:** החוק מגדיר "רכב מנועי" כ"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות". 2. **חלופות ההגדרה:** ההגדרה כוללת שתי חלופות רלוונטיות: ההגדרה הבסיסית (כלי שעיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית) והריבוי (מכונה ניידת הכשירה לנוע בכביש). 3. **מבחן הייעוד התחבורתי:** בית המשפט, בהסתמך על פסיקה קודמת, קבע כי על מנת להיכנס להגדרת "רכב מנועי" לפי ההגדרה הבסיסית, יש להוכיח כי הכלי נועד לתחבורה יבשתית וכי זהו ייעודו העיקרי. במקרה זה, המלקטת נועדה לפעול בתוך מתחם גיאוגרפי אחד (מחסן) ולעבור מרחקי נסיעה קצרים, ולא להעברת אנשים או מטענים בין מקומות גיאוגרפיים שונים. לפיכך, היא אינה עומדת במבחן הייעוד התחבורתי. 4. **כשירות לנוע בכביש:** גם אם נבחן את חלופת הריבוי של "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכביש", המלקטת אינה עומדת בתנאי זה. כפי שאף הודתה הנתבעת 2, אין לה "כשירות נורמטיבית לנוע בכביש". 5. **ביטוח חובה אינו ראיה מכרעת:** בית המשפט דחה את טענת הנתבעת 2 כי העובדה שבשלב מאוחר יותר בוטחה המלקטת בביטוח חובה מעידה על היותה "רכב מנועי". בהסתמך על פסק דין ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' זיאד עלי חמאדה, נקבע כי הוצאת פוליסת ביטוח אינה יכולה לשמש ראיה לכך שהכלי הוא "רכב מנועי" לצורך חוק הפלת"ד. **השלכות פסק הדין:** * **דחיית עילת התביעה לפי חוק הפלת"ד:** העילה החלופית שהוגשה מכוח חוק הפלת"ד נדחתה, ולכן הנתבעים 3 (קרנית) ו-4 (עאטף שינאוי, אבי התובע) נתבעים נתבעים מהתביעה. * **דחיית ההודעה לצדדים שלישיים:** כפועל יוצא, גם ההודעה לצדדים שלישיים נדחתה. * **חיוב בהוצאות:** הנתבעת 2 (איילון) חויבה בתשלום הוצאות ושכר טרחת עורך דין לקרנית ולנתבע 4. * **המשך ההליך:** התביעה נגד המעסיקה (נתבעת 1) ונגד המבטחת שלה (נתבעת 2), המבוססת על פקודת הנזיקין, נותרה תלויה ועומדת. **חידוש משפטי:** פסק הדין מדגיש את הצורך בבחינה זהירה של הגדרת "רכב מנועי" בחוק הפלת"ד, וקובע כי הגדרת השימוש העיקרי של הכלי (תחבורה יבשתית) והכשירות שלו לנוע בכביש הן תנאים הכרחיים לסיווגו כ"רכב מנועי" לצורך החוק. מקרה זה מהווה יישום של הפסיקה הקיימת על סוג רכב ספציפי (מלקטת) המצוי בסביבת עבודה תעשייתית, ומבהיר את הגבולות בין תאונת עבודה לפי פקודת הנזיקין לבין תאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד.