ע"א 37225-10-12

תקציר

הבנק ניהל שלושה חשבונות עבור חייב, שני חשבונות עסקיים וחשבון אחד פרטי, וחשבונות אלה שועבדו לבנק כבטוחה. לאחר מכן ביקש החייב למשוך כספים מהחשבון הפרטי לכיסוי חובות לבנק, וכתוצאה מכך ביטל הבנק את המשכון בחשבונות אלה. זמן קצר לאחר מכן, צד שלישי ביקש לצרף את הכספים לחשבונות החייב לכיסוי חובותיו הנפרדים של החייב כלפיהם. הבנק טען כי המשכון העניק להם זכויות שוויוניות אשר מנעו מהצד השלישי להצמיד את הכספים. בית המשפט פסק לטובת הצד השלישי וקבע כי מאחר שהבנק עצמו ביטל את המשכון, הם אינם יכולים כעת לטעון כי המשכון מקנה להם זכויות בחשבונות. טענת הבנק כי המשכון בוטל רק כדי להקל על העברת כספים לכיסוי חובות החייב נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הבנק שגה בטיפולו בחשבונות ואינו יכול כעת לטעון להגנת המשכון. ביטול המשכון ברישומי המחזיק ורשם המשכונות נמצא כאקט סופי, ולא ניתן היה לבטל או להחזיר את המשכון באופן חלקי רק משום שהבנק טעה. הבנק נתפס כסמכות מקצועית שצריכה לשאת בתוצאות מעשיו, במיוחד לאחר שאישר את רישום צו העיקול של הצד השלישי. מאחר שהמשכון בוטל, הייתה לצד השלישי זכות לממש את הכספים, והערעור על מימוש הכספים התקבל. הבנק חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, וכל כספים ששילם המערער לבנק או לחייב כתוצאה מפסק הדין המקורי יוחזרו.