עת"מ 20652-11-20

תקציר

פסק הדין דוחה שתי עתירות הקשורות לדיור הציבורי בישראל. העתירה הראשונה נוגעת למתנחלים המתגוררים בדיור זמני ביישוב. בית המשפט קבע כי דירות אלה אינן מהוות "דירות ציבוריות" כהגדרתן בחוק, והעותרים לא היו זכאים לדיור ציבורי טרם המעבר לגור בהן. לפיכך, בקשות המתנחלים לרכוש את דירותיהם בתנאים מיטיבים, כפי שנקבע בחוק רכישת דיור ציבורי, לא היו תקפות. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא כל ראיה להבטחה מנהלית או לייצוג כלשהו שנתנו הרשויות לעותרים בעניין הדיור הציבורי. גם העתירה השנייה נדחית מטעמים דומים. הדירות המדוברות אינן נחשבות ציבוריות וזכאותם של העותרים לדיור ציבורי לא נקבעה טרם אכלוסן. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענה כי לעותרים הייתה הבטחה מנהלית מהרשויות. פסק הדין מחייב את העותרים בשני המקרים לשאת בהוצאות המשיבים, כאשר העלויות נעות בין 5,000 ₪ ל-7,500 ₪ למשיב. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הונחתה להגיש את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.