ע"פ 285/97

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לתיק בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב בו היה מעורב המשיב, אביחי יחיא, אשר הואשם בהפרת סעיפים 145 ו-204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, ותקנות התכנון והבניה, התשכ"ז-1967. האישומים נגדו כללו בנייה בלתי מורשית של 36 מ"ר נוספים, כולל הרכבת שער והתקנת גדר בכפר שלם בתל אביב. המשיב לא הכחיש את הבנייה אך טען כי ביתו נהרס במהלך מלחמת המפרץ וכי קיבל פיצוי ממשלתי על בנייתו מחדש. הוא טען כי הבנייה נופלת תחת חוק ההתיישנות. מנגד, טען המערער כי מדובר בבניה חדשה הדורשת היתר כדין. המערער הציג תצלומי אוויר ועדויות עדים המוכיחים כי מדובר בבנייה חדשה. עם זאת, בית משפט קמא זיכה את המשיב, שכן לא ניתן היה להוכיח בעת ביצוע הבנייה, וייתכן שחלה התיישנות. בית המשפט קבע כי תצלומי האוויר לא הצביעו על מועד הבנייה וכי התרשמותו של העד אינה ראיה מספקת. באשר לטענת ההגנה בדבר התיישנות, קבע בית המשפט כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה מעבר לספק סביר. שני שופטים, השופט א' בייזר והשופט ז' המר, נתנו את פסק דינם בערעור על החלטת בית משפט קמא. השופט בייזר סבר כי בית משפט קמא העריך נכונה את חומר הראיות וכי טענות המערער אינן מצדיקות שינוי בפסק הדין. הם הדגישו כי תצלומי האוויר, אף שלא הוכחו באופן חד משמעי, הוגשו כראיות ראויות, ואין בהתנגדות ההגנה כדי לשלול את קבילותם. זאת ועוד, השופט בייזר ציין כי לא מצא טעות בפסק הדין קמא המצדיקה את הרשעתו של המשיב. השופט המר הסכים עם דחיית הערעור אך הציע נימוקים אחרים. לטענתם, שגה בית משפט קמא בכך שנתן משקל מלא לתצלומי האוויר כראיות. המר הדגיש את ההבחנה בין קבילות הראיות למשקלן וקבע כי צילומים דורשים אימות ראוי, דבר שהיה חסר במקרה זה. השופט הסביר כי תצלומי אוויר אלה, שצולמו על ידי חברה פרטית, אינם מהווים "מסמך ציבורי" ואינם מאושרים כראוי. בנוסף, לא נמצאו ראיות הקושרות את הצילומים לקרקע הטעונה. השופט המר הגיע למסקנה כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, אם כי מטעמים שונים מהחלטת בית משפט קמא. גם השופט ד' ברלינר הסכים עם דחיית הערעור. כך, הרכב השופטים, ובהם השופט א' בייזר, השופט צ' המר והשופט ד' ברלינר, דחה פה אחד את הערעור ואישר את זיכויו של המשיב, אביחי יחיא.