ע"ו 431-10-10

תקציר

המערער, שנפצע בפניו מירי צלף במהלך מלחמת לבנון השנייה בעת שירותו בצה"ל, קיבל טיפול ראשוני לפציעתו זמן קצר לאחר מכן. מטרת הערעור היא לקבוע את דרגת הנכות שנגרמה לו עקב הפגיעה בלסתו התחתונה וצלקות בפניו, אשר לדעת המערער גורמות לעיוות בפנים. ועדת הקביעה המקורית הכירה בנכות המערער וקבעה נכות משוקללת בשיעור של 55%. אחוז זה עלה ל-64% לאחר ניתוח מעקב, ולאחר ניתוח נוסף הופחת ל-58%. המערער ערער על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, אשר הורידה את אחוזי הנכות ל-44%, בעקבות הערעור הנוכחי. עיקר הטענות נסובות סביב דרגת הנכות הראויה לאובדן מחצית מצלקות הלסת והפנים של המערער. סמכותה של הוועדה הרפואית העליונה לבחון את מרכיב אובדן הלסת מוטלת בספק, אך בית המשפט דוחה טענה זו בשל זכותה החוקית של הוועדה להתייחס לנושאים שלא הוגש עליהם ערר והסכמתו מראש של המערער. בית המשפט דוחה גם את נימוקי הוועדה להפחתת אחוזי הנכות, וטוען כי היה על הוועדה להתמקד באובדן עצמו ולא בפגיעה התפקודית לאחר הפגיעה. מסקנת פסק הדין היא כי יש להגדיל את נכותו של המערער עקב אובדן מחצית לסתו ל-40%, הכוללת את עיוות הפנים. אחוז זה נגזר מסעיף הרגולציה הרלוונטי המתאים להפסד המתואר, במקום להתמקד בהשלכות הפונקציונליות. החלטת בית המשפט מונחית על ידי התכלית החברתית של חוק הנכים, שמטרתו לתמוך במי שנפגע בעת שירותו את המדינה. בנוסף, בית המשפט מציין כי החלטות הוועדה הקודמות לא התייחסו כראוי לעיוות הפנים כתוצאה מהפגיעה. לא נפסקו הוצאות, ויש להחזיר את התיק הרפואי לבא כוח המשיב.