ת"צ 14053-02-15

תקציר

העותרת הגישה בקשה לאישור תביעות כתובענה ייצוגית נגד המשיבה, סלקום, בגין גבייתה הבלתי ראויה לכאורה מדמי יציאה מעובדים שהחברות שלהם שכרו את שירותיה של סלקום לספק להם שירותי סלולר. העובדים חתמו על הסכמים והתחייבויות שונות עם סלקום, לרבות דמי יציאה במקרה של פיטורים מוקדמים. בעתירה נטען כי דמי היציאה אינם חוקיים וכי לסלקום אין זכות חוזית לדרוש אותם מהעובדים, כמשתמשים, אלא רק מהמעסיק שלהם - "הלקוח" בטרמינולוגיה של סלקום. סלקום, לעומת זאת, טענה כי העובדים הם גם לקוחות, או מנויים, וכי הם התחייבו חוזית לשלם את דמי היציאה. לחילופין, טענה סלקום כי גם אם העובדים לא היו מחויבים חוזית בתשלום דמי היציאה, אין בכך כדי להפר את סעיף 51א לחוק התקשורת, הקובע כי ספק תקשורת סלולרית אינו רשאי לדרוש תשלום ממנוי בגין עזיבתו, אלא בנסיבות מסוימות. בית המשפט קבע, כי לסלקום לא היה בסיס חוזי לדרוש תשלומי יציאה מהעותרת ומעובדים אחרים במצב דומה, שכן ההסכמים עליהם חתמו חייבו אותם לשלם חיובים שוטפים בגין השימוש במכשיר ולא דמי יציאה חד פעמיים. ההסכמים, שנוסחו על ידי סלקום, תמכו בפרשנות זו, ובכל מקרה פרשנותה של העותרת הייתה סבירה, אם לא יותר מזו של סלקום. עוד קבע בית הדין כי העובדים אכן היו "מנויים" כמשמעותם בחוק התקשורת, ולכן סלקום הפרה את החוק כאשר גבתה מהם דמי יציאה. בית המשפט אישר את התביעות כתובענות ייצוגיות. הקבוצה הוגדרה כמי שהתקשרה עם סלקום בהסכם לקבלת שירותי טלפון סלולרי בסכום שלא יעלה על מאה קווים, במסגרת הסדר "פיצול חשבון", ושילמה או תשלם לסלקום כל סכום בגין ביטול ההסכם עם סלקום, לא בהתאם להסכם ולא בהתאם לחוק. לבסוף, קבע בית המשפט כי הטענות מעלות שאלות משותפות מהותיות של עובדה ומשפט, כי קיימת אפשרות סבירה ששאלות משותפות אלה ייענו לטובת הקבוצה, וכי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה והצודקת ביותר לפתרון הסכסוך.