עת"מ 23967-04-14

תקציר

העותרים ביקשו מבית המשפט לבטל את הפקעת אדמותיהם באשקלון ולהשיב להם את הקרקע, בטענה כי מטרת ההפקעה נזנחה על ידי המשיבים בשל שיהוי בלתי סביר במימוש מטרות ההפקעה. המשיבים טענו כי לבית המשפט אין סמכות עניינית בעניין, וכי הסעד המבוקש על ידי העותר צריך להיות מופנה לרשויות התכנון. בית המשפט קבע כי נתונה לו סמכות לדון בעניין, שכן העותרת ביקשה לבטל את ההפקעה ואת השבת הקרקע, דבר שאינו מחייב שינוי ייעוד הקרקע. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי מועד בחינת השיהוי במימוש מטרות ההפקעה צריך להיות ממועד ההפקעה עצמה ולא ממועד פרסום התכנית המקורית. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שהעותר לא נקט בתקופה זו כל פעולה המערערת על התכנית או על ההפקעה, ונמנע ממנו לעשות כן. לפיכך, התקופה הרלוונטית לבחינה הייתה מההפקעה בשנת 1999 ועד להגשת העתירה כ-15 שנה לאחר מכן. בית המשפט קבע כי בנסיבות אלה, חלוף 15 השנים אינו מצדיק את ביטול ההפקעה. בית המשפט קבע כי מעשיהם של המשיבים מעידים על כוונה לפתח את הקרקע המופקעת וכי הצורך הציבורי בקרקע לא נזנח. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענות העותר בדבר השטחים הציבוריים המיותרים בשכונה ואופייה הכופה של ההפקעה. בית המשפט ציין כי על המשיבים להאיץ את הליכי הפיתוח והזהיר כי עיכוב נוסף עלול להוביל למסקנה שונה בדבר נטישת מטרות ההפקעה. עם זאת, בהתחשב בצורך הציבורי בקרקע, דחה בית המשפט את העתירה מבלי להורות על הוצאות, והפציר במשיבים לזרז את הפיתוח.