ת"א 3447/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עסקת נדל"ן שהתקיימה בבנימינה בשנת 1984. התובעים, בעלי חלקת קרקע, מכרו שמונה מגרשים לנתבעים, כאשר ההסכם כלל סעיף הקובע כי אם הרשויות ישנו את זכויות הבנייה בחלקות, ניתן להפחית או להגדיל את התמורה בהתאם. בשנת 2005 פורסמה תכנית שהגדילה את פוטנציאל הניצול של הקרקע. התובעים דרשו מהנתבעים תמורה נוספת, שהובילה לתביעה זו. השאלה המרכזית הייתה האם פג תוקפו של סעיף 6(ג) להסכם המכר, העוסק בשינוי זכויות הבנייה, ואם לאו, האם התכנית משנת 2005 אכן הגדילה את זכויות הבנייה וגרמה לתשלום הנוסף. בית המשפט בחן את לשון הסעיף ומצא כי הוא אינו מוגבל בזמן, וטענת הנתבעים כי פג תוקפו אינה נתמכת. בנוסף, חוות דעת המומחה ונסיבות נוספות הצביעו על כך שתכנית ההרחבה הגדילה את זכויות הבנייה, ובכך נתנה תוקף לטענת התובעים. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי יש לחשב את התמורה הנוספת ממועד פרסום התכנית ולא ממועד מוקדם יותר כפי שדרשו התובעים. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובעים, והורה לנתבעים לשלם להם 57,000 דולר, צמודים למדד המחירים לצרכן וכוללים ריבית ממועד פרסום התוכנית בשנת 2005. סכום זה גרר גם הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 25 אלף שקל.