רע"א 7408/10

תקציר

החברות, המשיבות 1 ו-2, נקלעו לקשיים כלכליים, מה שהביא אותן לבקש מבית משפט קמא עיכוב הליכים של שלושה חודשים, אשר ניתן. הצו גם הקפיא את ההליכים נגד בעלי המניות של החברות, המשיבות 3 ו-4, בשל נסיבות חריגות. בתוך כך, ביקש נושה, המבקש, להטיל על המשיבים 3 ו-4 אחריות אישית לחובות החברות והגיש תביעה לבית משפט השלום בראשון לציון. בית המשפט המחוזי עיכב את ההליך, והביא את המבקש לערער. המבקשת טענה כי החוב נוצר לאחר בקשת החברות להקפאת הליכים, תוך שימת דגש על מועד המסירה. עם זאת, בית המשפט קבע כי הגורם הקובע הוא הוצאת צו ההקפאה בפועל. בנוסף, בית המשפט ציין כי הקפאת הליכים אישיים נגד בעלי מניות היא חריגה אך עשויה להיות מוצדקת אם היא מסייעת להבראת החברה ובעלי המניות תורמים באופן אישי. במקרה דנן, החלטת בית משפט קמא להקפיא את ההליכים נגד המשיבים 3 ו-4 התבססה על שיקולים אלה ונועדה למקסם את הדיבידנד של הנושים. זאת ועוד, בית המשפט דחה את טענת המבקשת כי המועד הרלוונטי צריך להיות בקשת השהייה ולא הנפקתה, לפי חוק החברות. בדחותו את הערעור, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך שימת דגש על תקופת ההקפאה המוגבלת ועל תרומת המשיבים. המבקש חויב לשלם את שכר טרחת עורך הדין של המשיבים. החלטה זו אינה מכריעה לגופן של טענות המבקשת כנגד המשיבות 3 ו-4.