ת"פ 43479-12-21

תקציר

הנאשם במקרה זה הואשם בעבירה של מגע עם סוכן חוץ, כאמור בסעיף 114 לחוק העונשין. הנאשמת, עולה מאיראן, הייתה בקשר עם אדם שטען כי הוא יהודי תושב איראן בשם רמבוד, אותו הכירה בפייסבוק. מערכת היחסים ביניהם הייתה אישית ולעיתים רומנטית, ורמבוד הרבה להחמיא לנאשמת ולהעניק לה תמיכה רגשית. רמבוד ביקש מהנאשם מידע על חייהם של ישראלים ממוצא פרסי, אותו השיגה עבורו באמצעות חיפושים באינטרנט. לנאשמת היו חשדות לגבי זהותו של רמבוד, מחשש שהוא עלול להיות עבריין או מרגל, אך אלה היו מעורפלים ולסירוגין, והיא תמיד ביררה את הדברים איתו ועם אחרים, ולא פעם התרחקה ממנו כשהתעוררו חשדות, רק כדי לחזור למערכת היחסים כששככו. גם לנאשם לא היה הסבר ממשי לקשר, שכן הוא מילא צורך רגשי והקשר היה אישי ורומנטי. יתר על כן, הנאשמת לא עשתה דבר שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה ואף לא התכוונה לעשות כן. בית המשפט פסק לטובת הנאשם, וקבע כי נסיבות העבירה לא התקיימו במקרה זה. ראשית, לא היה לנאשם יסוד סביר לחשוד ברמבוד שהוא סוכן זר, שכן אזרח רגיל כמו הנאשם לא היה חושד באופן סביר בכוונותיו של רמבוד. שנית, לנאשם היה הסבר לקשר, שכן הוא התבסס על סיבות אישיות ורומנטיות, ולא היו חילופי דברים הקשורים להיותו של רמבוד סוכן זר. לבסוף, גם אם התקיימו נסיבות העבירה, הנאשמת מוגנת על ידי החוק שכן לא התכוונה לפגוע בביטחון המדינה. השופט הדגיש כי המשפט הפלילי אינו תמיד הכלי המתאים להתמודד עם ניסיונות אויב ליצור קשר עם אזרחים מן השורה, ועל כוחות הביטחון להגן על אזרחים תמימים כאלה מפני נפילה למלכודות האויב. בכך זוכה הנאשם מהעבירה, ולמדינה ניתנה זכות ערעור על ההחלטה בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.