תלה"מ 14721-12-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בארבע תביעות הנובעות מסכסוך בין בני הזוג לשעבר, שירה ודיקלה, לבין הוריה של דקלה בעקבות פרידת בני הזוג. שירה ודיקלה התקשרו במהלך מערכת היחסים ביניהן בשלושה הסכמי חיים משותפים, שקבעו כי הרכוש שנרכש במהלך נישואיהן יהיה בבעלות משותפת. עם זאת, כאשר רכשו בני הזוג דירה מהוריה של דקלה, הוסכם כי דקלה תחזיק ב-5/6 מהנכס ושירה 1/6, שכן הוריה של דקלה לא היו מודעים להסכמי המגורים המשותפים. ההורים גם העניקו לבני הזוג סיוע כלכלי לאורך כל מערכת היחסים ביניהם. בעקבות פרידתם של בני הזוג, נודע להוריה של דיקלה על הסכמי החיים המשותפים והגישו תביעה כספית נגד שירה, בדרישה להחזר הכספים שהלוו לבני הזוג. שירה, מצידה, הגישה תביעה נגד דקלה לאכיפת הסכם החיים המשותפים, וכן תביעה לפירוק שיתוף בדירה ותביעת שיפוי נגד דקלה. בית המשפט פסק לטובת הוריה של דקלה, בהתחשב בכך שהסכם החיים המשותפים נחתם בחוסר תום לב ובלחץ שירה, תוך ניצול מצבה הנפשי של דקלה. בנוסף, שירה לא עמדה בהתחייבויותיה על פי הסכם החיים המשותפים בנוגע להחזרי משכנתא. בית המשפט קיבל גם את תביעתם הכספית של הוריה של דקלה, וקבע כי החזרי המשכנתא וחלק מהסיוע הכלכלי שניתן הם הלוואות ולא מתנות ויש להחזירם. תביעותיה של שירה לאכיפת הסכם החיים המשותפים ולשיפוי נדחו, והיא חויבה לשלם הוצאות משפט והוצאות משפט להוריה של דקלה. לגבי הדירה קבע בית המשפט כי שירה היא הבעלים של 1/6 מהזכויות, ודיקלה היא הבעלים של 5/6 הנותרים. בית המשפט הורה על מינוי שמאי שיעריך את שווי הדירה, ויעניק לבני הזוג את האפשרות לרכוש זה את חלקו של זה או למכור את הדירה בשוק החופשי. פסק הדין הדגיש את חוסר הצדק שבאכיפת הסכם החיים המשותפים והדגיש את התנהלותם חסרת תום הלב של בני הזוג ושירה כלפי הוריה של דקלה.