ע"פ 6095/10

תקציר

בערעור זה נגזרו על המערער במקור 12 שנות מאסר על ידי בית המשפט המחוזי בגין הריגה וגרימת חבלה חמורה בנשק. המערער הודה שדקר את איהאב מסארווה, שמת, ואת סאמי עבד אלקאדר במהלך עימות סמוך לבית משפחתו. האירוע החל כאשר הקורבנות השיכורים איימו על המערער ותקפו את בני משפחתו, מה שהוביל לקטטה. חרף הפרובוקציה, בית המשפט הטיל על המערער את האחריות לכך שרדף ודקר את הקורבנות לאחר שעזבו את המקום, ובכך הפחית ממשמעות הפרובוקציות שלהם. עברו הפלילי הקודם של המערער והבנתו המוגבלת את חומרת העבירה השפיעו אף הם על גזר הדין, אם כי בית המשפט שקל את בעיותיו הנפשיות ואת ההשפעה על משפחתו, שנאלצה להעתיק את מקום מגוריה. המערער ערער וטען כי גזר הדין חמור יתר על המידה ולא שקל כראוי את מצבו הנפשי ואת הפגיעה במשפחתו. ערכאת הערעור הכירה בכך שבית המשפט המחוזי שקל שיקולים רלוונטיים, אך הכיר בכך שהעונש חורג מהטווח האופייני לעבירות מסוג זה, בדרך כלל בין שש לעשר שנים. בשים לב לפסקי דין קודמים בהם הופחתו העונשים בנסיבות ייחודיות, החליט ערכאת הערעור להפחית את תקופת המאסר של המערער ל-10 שנים תוך שמירה על רכיבי עונש אחרים, תוך הדגשה כי ההחלטה הושפעה ממצבו הנפשי של המערער במהלך האירוע.